בתאריך הלועזי של היום מציינים בעולם את יום האישה הבינלאומי.
מלבד מה שאינני נוהג להתנהל לפי תאריכים שנקבעים על פי הלוח הנוצרי, עצם קביעת יום שכזה זהו חלק מהמאבק הפמיניסטי, שמייצר באופן קבוע סוג של מלחמה ומאבק תמידיים בין המינים, מתוך ראיית המין הנשי כמקופח באופן קבוע, מאבק שלדידי, איננו מיטיב לא עם הנשים ולא עם הגברים, אלא מייצר חברה מקוטבת ומנוכרת.
מתוכנן היה להתקיים היום כנס של השדולה שהקמתי לחיזוק ושימור הזהות היהודית בישראל, כנס שהיה אמור לעסוק בחיזוק הזהות היהודית במערכת החינוך, ושהיו אמורות להשתתף בו נשים ממגזרים שונים. הכינוס נדחה מפאת היותי מאומת לנגיף הקורונה, ויתקיים בע"ה בעתיד, אך אנסה להסביר מדוע דווקא ביום זה בחרנו לערוך כנס בנושא זה.
כאמור, על פי הרוח הפמיניסטית המנשבת בכל העולם המערבי כבר עשרות שונים, האישה והאיש נמצאים בסוג של מאבק ותחרות, ומתקיימים ביניהם יחסים של מדכא-מדוכא. בתוך המאבק המדומיין הזה, הוצג תפקיד האימהות ככזה שנכפה על הנשים על ידי החברה הגברית המדכאת, וככזה שמונע מנשים לממש את כישוריהן, יכולותיהן והפוטנציאל הגלום בהן.
ח"כ מעוז בריאיון:
על פי רוח זו, כפי שהסברתי באחד מנאומיי, מנהלת פעוטון מוצלח ובו עשרה ילדים תזכה להערכה, אך אם המגדלת את עשרת ילדיה תזכה אולי ביחס של חמלה, כמי שדוכאה והוסללה לתוך התפקיד הלא הוגן שנכפה עליה.
בחלחול ארוך שנים של הרוח הזו, יחד עם השפעות נוספות, הגיעה החברה המערבית למצב של חברות מתכלות בכל רחבי העולם המערבי, ולא רק בו. הפריון הלך וירד, וברוב המוחלט של המדינות המפותחות קיים היום מצב שבו שיעור הפריון הוא מתחת לרמת התחלופה, כלומר שבכל דור אוכלוסיית אותה מדינה תלך ותקטן.
מדינת ישראל ניצבת בודדה במצבה החיובי, בו שיעור הפריון גבוה משמעותית מרמת התחלופה, ונמצא בעלייה בשנים האחרונות. מעבר לכך שהדבר נובע מהאופטימיות והאמונה הטבועות בנו בכך שאנו הולכים ומתקדמים אל עבר עתיד שהולך וטוב, זוהי גם תוצאה של תפיסה עמוקה ומושרשת באשר לתפקידם של בני אדם עלי אדמות.
על פי תפיסת היהדות, אין תפקידו של האדם לצבור עושר, נכסים, כבוד או כל ערך דמיוני בר חלוף אחר. אין האדם נמדד לפי מדדים חיצוניים השייכים לעולם הזה. התפקיד והייעוד שעל פיהם האדם נמדד הינם בהוצאת הסגולות הפנימיות של האדם בתור אדם, מן הכוח אל הפועל.
המוסר, הרצון, האמונה, הרגש, טהרת השכל ודומיהם הם המאפיינים הייחודיים של האדם, האיש והאישה גם יחד, ואת עולמו הפנימי הייחודי הוא נדרש לפתח ולגלות. מובן על פי זה, ששותפות עם הבורא בהבאת עוד חיים שכאלה לעולם, יצירת עוד המשך לשלשלת הדורות בדרכה מהעבר על העתיד, וגידול והצמחת החיים האלה בשנות הינקות, הילדות וההתבגרות הן מהפעולות והמעשים היותר עליונים שהמין האנושי יכול לגלות מתוכו.
אדרבה, לא מעמד מדוכא ולא תפקיד מושפל מבטאת האשה כאשר היא עסוקה בתפקידים אלו יחד עם אישה (האיש שלה), אלא את פאר הבריאה ואת פסגתה.
על כן ביום שכזה, כמו בכל שאר ימות השנה, אנחנו מביטים בהערצה אל אימותינו ואל נשותינו, שיחד עם כל שאר המשימות והתפקידים שנטלו על עצמן, הן דבקות ולא מרפות מאותו ייעוד מופלא, שעל פיו קרא אדם הראשון את אשתו חווה: "אם כל חי".
אבי מעוז הוא יו"ר מפלגת נעם וחבר הכנסת מטעם רשימת הציונות הדתית
