בימים האחרונים דווחנו על עליית מדרגה, כך נדמה, ברצון של ממשלת ישראל להפוך כגורם נייטרלי ומתווך בין רוסיה לאוקראינה. בנט טס להיפגש עם פוטין, שוחח בטלפון פעמיים עם זלנסקי, וגם בפגישות נוספות שקיים עם נשיאים נוספים מרחבי העולם סוגיית התיווך עלתה על הפרק. גם שר החוץ יאיר לפיד הצטרף אליו, ובהצהרה שפרסם לאחר שיחתו עם מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בליקן, אמר כי "ישראל מסייעת במאמץ התיווך".
לכאורה, ישראל נמצאת בעמדה נוחה להיות המתווכת. נייטרלית באופן יחסי, חסרת מחויבות אירופית, לא חלק מנאט"ו. גם אם הסכסוך הזה לא קשור לישראל באופן ישיר, אם יש הזדמנות להרבות טוב ולמנוע שפיכות דמים – למה לא?
אלא שנדמה כי ביממה האחרונה שני הצדדים לא ראו בעין יפה חלק מהמאמצים הדיפלומטיים שישראל קיימה בנושא.
לאחר האמירות בחדרים הסגורים והתדרוכים עלומי השם, היום שגריר אוקראינה בישראל, איבגן קוניצ'וק, קיים מסיבת עיתונאים. לאחר הפתיחה בה הודה על הסיוע המוניטרי הנרחב שישראל מעניקה לאוקראינה, ביקר את החלטת הממשלה שלא לשלוח למדינתו ציוד צבאי- הגנתי. היום הוא דיבר על קסדות (שלא הורגות איש, לדבריו), ובשבוע שעבר הזכיר נשיאו גם את סוגיית מערכות ההגנה האוויריות שישראל לא מספקת לאוקראינים. המסר בין השורות ברור: ישראל לא מצטרפת למדינות העולם שמספקות לאוקראינה נשק, מכיוון שהדבר יעמת אותה באופן ישיר מול רוסיה; ואוקראינה לא מרוצה מהבחירה של ישראל, והיא לא להכנס לעימות כזה.
ובאוקראינה זה לא נעצר שם: לפני זמן קצר פרסם שר החוץ דמיטרי קולבה ציוץ זועם בטוויטר, בו ביקר את החלטת חברת אל- על להשתמש במערכת הבנקאית הרוסית "מיר" לגביית תשלומים מלקוחותיה. "דם אוקראיני נמצא על הכסף הזה", הוא אמר. אל- על הכחישה את הדיווח, אבל המסר של קולבה נשאר ברור: לדבריו, המדיניות הישראלית עולה בחייהם של אזרחי מולדתו.
ובמקביל, ביקורת מרומזת יותר נשמעה גם מכיוונה של רוסיה היום. שגרירות רוסיה בישראל שלחה בסוף השבוע האחרון מברק בהול למשרד החוץ, בו נכתב כי ברוסיה נרשמה אכזבה עמוקה לאחר שישראל בחרה להצטרף למדינות המערב ולהבציע בעד הגינוי באו"ם לפלישה הרוסית לאוקראינה.
לפי הערכות המודיעין השונות, שיא המלחמה עוד לפנינו. בתרחישים האפשריים לשבוע הזה יש בליץ על קייב, נסיונות לכיתור חארקיב, או אפילו מהלכים שיובילו לניתוקה של אוקראינה מרצועת החוף שלה, הנמצאת בדרומה.
וככל שהמצב מסלים, יש לנהוג ביתר זהירות. ייתכן ועל ההנהגה הישראלית לעשות חושבים, ולהבין: האם המחיר שייתכן ונשלם בעבור מאמצי התיווך, שלא בטוח יניבו פרי, הוא לא מחיר גבוה מדי.
