הערכות המודיעין הבריטי והאמריקני צופות שבוע קשה בשדה הקרב, כאן באוקראינה. לפיהן, לאחר הרגיעה היחסית של סוף השבוע האחרון, צפויות התקיפות הרוסיות להתגבר בקייב, באודסה ובערים נוספות. יש אינדיקציות מסוימות לכך שהאופי שלהן יהיה שונה: יותר אש, פחות דיוק, ומקסימום נזק.
נדמה שתוכנית הקרב הזו נהגתה במח אחד: זה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. היציאה למלחמה הזו הייתה מחושבת, אומרים באוקראינה, אך ההתנגדות של העם האוקראיני טרפה מעט את הקלפים.
לא מן הנמנע שסוף השבוע הזה נוצל לחשיבה מעמיקה אודות תמונת המצב הנוכחית בקרמלין. בחסות שתי הפסקות אש שלא ממש קוימו, כנראה שיעדי המלחמה הרוסיים הוגדרו מחדש. החלפת השלטון באוקראינה? אולי. כיבוש ערי הנמל? גם אפשרות. חידוש האימפריה הסלאבית הגדולה? אף אחד כבר לא יודע.
בימים האחרונים נדמה שמשהו נסדק במישור האזרחי. ההפגנות ברוסיה נגד המלחמה הולכות ומתחזקות, כשיותר מ-3,000 מפגינים נעצרו היום. גם בעולם, מתחילים להבין וליישם: רוסיה היא לא דיקטטורה המקשטת את עצמה בניואנסים של מדינה מערבית, אלא אחת שלא מהססת לחסום תקשורת חופשית, לעצור מתנגדי שלטון ולפתוח במלחמות שמלטפות את האגו של השליט הנצחי שלהן.
גם סין הצטרפה ביממה האחרונה לחגיגה הזו. בנק הפיתוח המקומי הודיע כי לא יפתח השקעות חדשות ברוסיה ובבלארוס, וזו בשורה חשובה ממזרח.
כאמור, הקלפים בידיים של פוטין. באוקראינה מבטיחים להשיב מלחמה, ללא קשר לתרחיש שייבחר. קייב מבוצרת, תושבי אודסה נחושים, וגם בדנייפרופטרובסק מבינים את גודל השעה.
השבוע הזה יביא לא מעט תשובות בנוגע להמשך הלחימה, כאן במזרח אירופה. השאלה היא, האם במוחו של פוטין ישנן שאלות חדשות, מפחידות, שאת התשובה אליהן איש אינו יודע.
