המלחמה המתרחשת בימים אלו בין אוקראינה לרוסיה הינה תוצר של התנגשות בין תרבויות ותפישות עולם מזרחיות לבין אלו המערביות. במקרה דנן בין תפישת עולם רוסית אוטוקרטית וסמכותנית נחושה ועקבית, המובלת על ידי פוטין- מנהיג חזק, יציב וכריזמטי המשמש בתפקידו מזה ארבע קדנציות ללא מתחרים ראויים, למול תפישת עולם אירופאית – אמריקנית דמוקרטית וליברלית, המובלת על ידי מנהיגים מגמגמים ומשתאים, העומדים עתה נוכח פני המציאות המשתנה כלא מאמינים.
בעוד הרוסים מציגים מזה שנים מדיניות התקפית ברורה ונחושה, שנוסתה בהצלחה וללא תגובה מערבית ראויה בפלישה לצפון גיאורגיה באוגוסט 2008, בפלישה לחצי האי קרים בפברואר 2014 ובשנות מלחמת האזרחים בסוריה בה מושקעת רוסיה מזה שנים- נותרו מדינות האיחוד האירופי, חברות ברית נאט"ו, בריטניה, ארה"ב ואחרות באזור הדמדומים. אלו נמנעות מחיכוך פיזי ועל איומיהן אובד הכלח. בעוד כוחות רוסים, איראנים ואחרים מתקדמים ומתפשטים במרחב, כוחות המערב נסוגים מזירות העימות ומשאירים שותפים, אמצעי לחימה ותשתיות לאנחות. בעוד מדינות מערביות מתחסדות מפקירות את שותפותיהן, זונחות את ערכיהן ושוברות את מילתן מעל בימות העולם, מוכיחות המדינות התוקפות את עזות מצחן, כנות כוונותיהן ונחישותן לבסס סדר עולמי חדש המוכתב על ידן תחת הסדר העולמי הישן.
ההשתנות העוברת על העולם מאז עליית ממשל אובמה בארה"ב בשנת 2009 מוכיחה כי "אין מקום לוואקום" בעולם.
צד המפגין חולשה סופו לאבד אחיזה, מרות והגמוניה, שילוו באבדן תמיכה ואמון מצד בנות ברית שסמכו על תמיכתו בעת צרה. כך נתפשת מגמת המערב ביחסו להתגרענות וההתפשטות האיראנית במזרח התיכון; כך הוא הדבר ביחס המערב לכוונת סין לספח את טאיוואן תוך התעלמות מטענות בדבר הפרות זכויות אדם; כך הוא הדבר עת נסוגים כוחות ארה"ב ובנות בריתה מאפגניסטן, עיראק וסוריה תוך הפקרת שותפים, ציוד ונכסים. כעת ניכר הדבר עת אוקראינה נכבשת במהירה על ידי כוחות צבא רוסיה בעוד המדינות המערביות מברברות ואובדות עצות.
על הנעשה באוקראינה מביטות עיניים סקרניות רבות, חלקן מלוכסנות וחלקן מצועפות אך כולן ערניות ובוחנות את המתרחש בקפידה. באופן זה מביטות עיני הסינים בנעשה בעוד חרבם מושחזת ומצטחצחת עת לוטשים הם עין על טאיוון השכנה הקטנה, המשגשגת וה"מורדת".
צפון קוריאה הידועה כ"ילד הרע" של אסיה מבינה אף היא כי אין מי שיעמוד בדרכה להסלמה הדרגתית ויממש איום משמעותי כלפיה, שהרי אם פלישה למדינה דמוקרטית באירופה לא הביאה להתנגשות רבתי, אזי מה כבר יקרה באחת הפינות המרוחקות של אסיה כשלילד ה"רע" יש גם פצצה גדולה?!
אזרחים באוקראינה מנסים לחסום את הכוחות הרוסים
האיראנים קיבלו טיפ גדול מהתנהלותה הגרעינית של אוקראינה בעבר, בעודם נמצאים בעיצומן של שיחות הגרעין המתחדשות ולאור הפוביות והרצונות שלהם בשנים האחרונות. כעת לא סביר להניח כי יוותרו הם במחי חתימה על הסכם עם "נמרי נייר" חסרי שיניים ועייפים על חזון הפצצה הגרעינית האיראנית. האיראנים קראו, מבינים וכעת ככל הנראה מפנימים היטב את משמעות "הסכם בודפשט" תוך ביצוע ההתאמות המתבקשות לגביהם. על פי ההסכם שנחתם בעיר בודפשט שבהונגריה ב-5 בדצמבר 1994 התפרקה אוקראינה מנשקה הגרעיני שנותר על אדמתה מאז הייתה חלק מברית המועצות. בתמורה לחתימת אוקראינה התחייבו בזמנו ארצות הברית, רוסיה ובריטניה לכבד את הגבולות הקיימים ואת השלמות הטריטוריאלית האוקראינית ולהימנע מאיום או שימוש בכוח מולה, כולל שימוש בלוחמה כלכלית על מנת להשפיע על הפוליטיקה האוקראינית הפנימית. אז התחייבו. כעת משלמים אזרחי אוקראינה את המחיר עם ריביות בשעה שארה"ב, בריטניה ומדינות אחרות באיחוד האירופי, שחלקן הרכיב את ברית המועצות, צופות בזירת הקולוסאום רווית הדם ואולי רחמנא ליצלן- מחכות הן לתורן?
המלצות
מדינת ישראל נדרשת בעת הזו ללמוד מניסיונה בן ה-74 שנה ומניסיונם של אחרים בעת האחרונה. הרי גם ישראל חוותה באוקטובר 1973 על בשרה, במלוא מובן המילה, תוקפנות מסכנת קיום ואדירה. מלחמת פתע שהחלה ב"סך הכל" בתרגילים ותמרונים עצומים על גבולה, תאומים בין בנות ברית תוקפניות שכיתרוה, הרדמה של ההנהגה והעם שהיה באופוריה וסמך על העולם הנאור והאוהד שינהג בהגיון מערבי ויסייע בעת צרה למדינה תמימה ורודפת שלום שנכפתה עליה מלחמה. בל נחזור על שגיאות עבר רחוקות וקרובות אלו שמחירן בדם מאמיר מדור לדור.
הניסיון מלמד כי מדינות המערב לא התנדבו ולא יתנדבו במהירה, אם בכלל, להקיז דם עבורנו היהודים, כפי שלא התנדבו במלחמות העבר כאן בארץ ישראל או על אדמת אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. גם בכוחות האו"ם הרב לאומיים בל נשים מבטחנו כי יעמדו במשימות פירוז או אכיפת הסכמים בין לאומיים, עם הערבים על אחת כמה וכמה, כפי שנוכחנו עת הכזיבו מאז מלחמת ששת הימים ועד ימים אלו מול החיזבאללה בגבול הלבנון. בכל מקום בו החלה התחממות- היו כוחות האו"ם הראשונים לעזוב. נגישותם לאתרים עליהם נדרשים הם לפקח מפוקחת ומוגבלת בעצמה ועל כן- האפקטיביות, היעילות והרלוונטיות שלהם מצומצמת אם בכלל קיימת.
ניסיון העבר מלמד כי על מדינת ישראל לפתח ולהתבסס על התעשיות המקומיות ולהקטין את התלות במוצרים חיוניים, נשק, תחמושת ואמצעי ייצור חיצוניים. שומה עליה לשפר את מוכנות צה"ל, כוחות הביטחון והעורף לקראת כל עימות ומלחמה מבית ומחוץ, שבסופם לא יהיו ספקות ולא ישאלו שאלות בדבר מי ניצח ולמי ההכרעה. לשם כך נדרשת ההבנה שהדיפלומטיה, המדיניות וההתנהלות המערבית אינה תקפה בצדו המזרחי של העולם בו החזק, האגרסיבי והנכון לעמידה עיקשת על עקרונותיו, גם במחיר הקרבה לא מעטה – שורד!
מדינת ישראל הינה מטרה מקובצת בראי האויב, משום ריכוז כ- 80% מאוכלוסייתה ומתקניה החיוניים ברצועת מישור החוף הצרה הנשלטת ברובה מגב ההר של יהודה ושומרון. חשיבות השליטה, האחיזה וההתבססות באזורים אלו, כמו גם בקעת הירדן המהווה גבול ומכשול טבעי למזרח הפרוע, רמת הגולן בואכה הר דב וגבול הלבנון כי מצפון תיפתח הרעה, ומבלי לשכוח את חשיבות ההתיישבות והמשילות בגליל ובנגב- מקבלת משנה תוקף ומשמעות לביצור בטחונה של מדינת ישראל והיכולת לבסס התראה ולהגן בכוחות עצמנו על ביתנו הלאומי היחידי כיהודים. זאת התשובה לכל מי שחשב שתם עידן התמרון הקרקעי עת פותחו כלי הסייבר והטילים ארוכי הטווח המדוייקים.
עם ישראל זכה לאנשי חזון ומעשה מאז ימי תקומתה של המדינה ועד הלום. מנהיגים אמיצים ואנשים חכמים שיצרו כלי הרתעה עליהם אין מדברים אלא באזכור מקורות זרים, שהקימו מנגנוני התראה משוכללים על ידי מיטב המוחות בשירותי המודיעין, שפיתחו מערכות נשק התקפי והגנתי ככיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ. כל זאת מתוקף ההבנה שעם לבדד ישכון לאחר שהופקר, נזנח, תומרן בידי מעצמות ושרד למרות הכל. אף על פי כן מתמהמהים קברניטים מסוימים בקבלת החלטות גורליות בזמן ומפגינים סבלנות ורחמנות כלפי אויבים מרים בכל הנוגע לביסוס ולאכיפת ריבונותה ומשילותה של מדינת ישראל, באופן שיבטיח את בטחון אזרחיה ומחיצת אויביה, בעודם פחות מזיקים לקיומה ולשגשוגה. לפיכך על מדינת ישראל לגבש תפישת בטחון עדכנית ומקיפה, ליישם מדיניות עצמאית ובלתי תלויה בכל תחום שלאל ידה, בכדי להבטיח את הביטחון לאזרחיה באמצעות ביסוס המשילות והריבונות בכל שטחי המדינה.
מראות ומוראות המלחמה המסוקרת באוקראינה, אינם זרים לתושבי מדינת ישראל המורגלים מזה עשרות בשנים לאזעקות תכופות, לאכזריות האויב ולמתקפות טילים ורקטות על העורף. אולי כעת חווה העולם דרך עיני האוקראינים את טיבה של תוקפנות כנגד אזרחים באמצעות המנוסה, הנזקים והחיים במקלטים, המלווים באזעקות ובטילים שאינם מבחינים בין מתקן צבאי לגן ילדים. אך אם להיות ריאלי- העולם המערבי אינו משליך או מבין ומפנים כי כך הוא המצב כשנוגע הדבר ליהודים. על כן זו שעתה של הדיפלומטיה הישראלית לצבור חומרים ועדויות, בהן יעשה שימוש בבוא העת, בכדי לסייע במערכה הצפויה על הגנת אזרחי המדינה מפני התקפות צפויות, בין אם יהיו אלו החמאס מעזה והחיזבאללה מלבנון וסוריה, או כל אויב אחר הממתין לשעת כושר ויפעל להשמדתה של ישראל לצד איראן וגרורותיה.
מדינת ישראל מפגינה במשבר זה את ערבותה ליהודים ולישראלים המצויים בצרה עת נקלעו שלא בטובתם לסביבת לחימה. הנכונות לסייע מתוך דאגה כנה ועמוקה אינה דבר מובן מאליו למי שעוקב אחר יחסן של מדינות אחרות לאזרחיהן שנמצאים במצב ביש דומה. מסר זה חייב להיות ברור וחותך- מדינת ישראל תהה נכונה להגן, לסייע ולפתוח את שעריה לקליטתם של יהודים בכל עת בה יחפצו ויידרש הדבר. בעבור היהודים המסר המתבקש הוא כי: "יפה שעה אחת קודם למלחמה או משבר".
סיכום
מדינת ישראל יכולה לסמוך רק על עצמה בראש ובראשונה, שהרי בשעת מבחן נעמוד אנו לגורלנו וניזקק לגיוס כלל משאבינו האנושיים, הרוחניים והחומריים.
כבכל דור ודור עובר העולם תהפוכות משמעותיות להן השלכות על עתידה ובטחונה של ישראל. שרידותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בגבולות בטוחים, נובעת מיכולתה לקרוא, להבין ולהסתגל במהירה לשינויים גאו-פוליטיים קרובים ורחוקים. זאת לצד ההכרח לפעול בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלה בכוחות עצמה תוך הסתמכות על יכולתה העצמאית עם סיוע או תמיכה חיצונית מזערית ככל הניתן.
הזמנים המשתנים טומנים בחובם הזדמנויות לשינויים אותם נוטלים בעיקר האמיצים. עת היא לקבל החלטות בעלות השפעות גורליות שעה שסדרי העולם נמצאים בשינוי ובטרם יתייצבו ויתמצקו שוב בתצורה שונה, שלא בטוח כי תהיה מטיבה עמנו לתקופה הבאה.
