בדברי ההסבר להצעת החוק בנושא הגיור, המקודמת בידי ממשלת קואליציית השמאל והפרוגרסיבים המכהנת בימים אלה בישראל, נאמר כי החוק מוצע נוכח האתגר הגדול הניצב לפתח החברה האזרחית בישראל: למעלה מ-400 אלף אזרחים חסרי דת ואחרים שאינם יהודים על פי ההלכה, ושרובם עלו ארצה בגלי העלייה הגדולים ממדינות חבר העמים, אתיופיה ושאר התפוצות, קרוב ל-100 אלף מתוכם נולדו בישראל.
"ממשלות ישראל", אומר תזכיר הצעת החוק, "ראו בגיור במהלך השנים אתגר לאומי ודתי. הוקם מערך גיור ממלכתי אך חוק בנושא הגיור לא נחקק עד כה. מטרותיו העיקריות של החוק המוצע הן הסדרת מעמד מערך הגיור הממלכתי הפועל כיום מכוח החלטות הממשלה והקמת בתי דין מקומיים לגיור על ידי רבני ערים, בנוסף על בתי הדין הקיימים כיום במערך הגיור הממלכתי".
האמת היא שלא תיקון מבקשת ממשלה זו לתקן, לא הרצון לחזק את מסורת ישראל הוא המוטיבציה המניעה את אביגדור ליברמן ואת מתן כהנא, את ניצן הורוביץ ואת אבתיסאם מרעאנה לפרוץ בחומה, זוהי מטרתם וזהו רצונם. זו האמת הפשוטה, ואין בלתה. לבקוע בקע ולקרוע קרע בחומת ישראל.
כפי שמסביר ל'כפר חב"ד' הראשון לציון הגאון הגדול רבי שלמה משה עמאר שליט"א, מלפנים הרב הראשי לישראל וכיום רבה של עיר הקודש ירושלים, לחוק הזה – בדרך מתחכמת ופתלתלה – יש מטרה אחת: לאפשר גיור סיטוני, שעוקף את הדרישות ההלכתיות שנמסרו לנו על ידי משה מסיני ומועברות בשרשרת הדורות אלפי שנים במסורת בית ישראל.
בשיחה הכאובה עם הראשל"צ הרב עמאר שליט"א, מסביר הרב בסערת נפש ובלב נשבר, את הסכנה הגדולה המרחפת כיום על שלמותו של העם היהודי.
יכול השואל הפשוט לשאול: לכאורה, מה רע בחוק הגיור המוצע? הן הלוא לא ביטלו את המרשם של המעמד האישי שייקבע חלילה שלא על פי תורה, וגם בהחלט קבעו שרק רבנים כשרים, רבני ערים שהוסמכו כדין על ידי הרבנות, הם שיגיירו – אם כן על מה הזעקה הגדולה?
"הפסוק אומר: 'באין חזון יפרע עם'. על יסוד פסוק זה ופירוש המפרשים על הפסוק (ראה בפירוש רלב"ג על הפסוק במשלי כט, יח): 'באין נבואה יפרע עם ויבוטל ממנו קנין המוסר ורצונו לומר בנבואת התורה כי היא הגיעה בנבואה, וזו מישרת להקנאת המוסר וההנהגה הישרה הן בקבוץ הבית הן בקבוץ המדינה, ואין דרך בזולתה להקנאת המוסר בקבוצים המדיניים, כי האנשים להתחלף מזגיהם יתחלפו תכונותיהם מאד, ויתבלבל מפני זה ענין קבוצם. לולא התורה שתנהיגם יחד בהנהגה אחת ונימוס אחד'), נטבע הביטוי: 'באין מלך [– ההנהגה התורנית] יפרע עם'. כאשר אין הנהגה אחת, כאשר זה מושך בכה וזה מושך בכה, זה גורם לפרע בעם, לקריעה עמוקה בתוך ההנהגה של העם כולו. העם נהרס.
"במקרה שלנו, ישנה מטרה ברורה שאותה מחוללי החוק החדש מכוונים להשיג, והדרך להשגת תכלית זאת היא התחכמות.
"קודם לכן, אציע למחשבה את השאלה הבאה: הן הלוא המדינה, עם הרבנות הראשית, הקימה מערך גיור ממשלתי – עוד בימיו של הראשון לציון המנוח הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל. מערך הגיור הממשלתי הזה נבנה כך שכל דייני מערך הגיור היו מאנשי היהדות הדתית–לאומית, והוא הוקם מתוך מדיניות ברורה ומוצהרת – שהם לא יחמירו בהליך הגיור אלא יצעדו בדרך בית הלל להקל ככל שאפשר!
"מערך הגיור הממשלתי פעיל בהחלט ועובד היטב. בכל מקום מרכזי בארץ פועלים דייני גיור מטעם המערך הזה, הם מקבלים שכר ממשלתי נאה על עבודתם, ומעולם לא הוטל דופי בנאמנות עבודתם, ובכל עשרים שנות קיומו לא נשמע כי דיין פעל ממניעים זרים לשם ממון או לשם כבוד ושררה. נכון, חוגים מסוימים העלו טענות כלפי מערך זה על כך שהוא, לגבי שיטתם, מקל מדי בהליך הגיור, ולעומתם יש מחוגים אחרים הטוענים שהם דווקא מחמירים מדי.
"עצם העובדה כי יש שטוענים שהם מקילים מדי ויש שטוענים שהם מחמירים מדי מלמדת כי אופי פעולת דייני מערך הגיור הממשלתי מאוזן וצועד על דרך האמצע. אני כיהנתי בס"ד עשר שנים ומחצה בתפקיד נשיא בית הדין והייתי אחראי על מערך הגירות, ולכן אני מכיר היטב ולעומק את פעולת מערך הגיור הממשלתי, ואני יכול לומר בלא כל פקפוק שכל הגיורים שעברו תחת ידו כשרים, חלק כשרים בדיעבד וחלק אף כשרים לכתחילה. מערך הגיור הזה, על כל שלוחותיו במרכזים הגדולים של ערי ישראל, פועל כל העת – והנה לא שמענו כי על דלתותיו מתדפקים תורי ענק וכי ידיהם של דייניו מלאו עבודה עד אפס נשימה… וגם אם נניח שחסרים למערך דיינים – ניתן למנות דיינים נוספים כך שההליך יהיה נגיש לכל מבקש.
"נשאלת אפוא השאלה: מה קרה? מדוע צריכים לפרוץ נתיבים חדשים לגיור, באופן כזה שהנתיבים הללו לא יהיו כפופים לרבנות הראשית ולהוראותיה?
"לא נדרשת חוכמה רבה ואין צורך בחריפות יתר כדי להבין מהי התכלית של יוזמי החוק הזה: הם רוצים להגיע למצב כזה, שבו רבני ערים מסוימים, הדוגלים באפשרות לגייר גיור המוני ומהיר של אלפים במהירות בזק, בבחינת 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם', יוכלו לעשות זאת! וזאת נגד דעת קונצנזוס מוחלט של הרוב המכריע של רבני ישראל בארץ ובעולם, מחוגים 'חרדיים' ומחוגים 'דתיים–לאומיים' הסבורים שאפשרות זו אינה כשרה על פי דין תורה.
"צריך לומר באופן ברור ונחרץ: גירות היא בעלת תוקף רק אם היא נעשית כדין. אם פעולות מסוימות, הנחזות להתקרא 'גירות', נעשות שלא כדין – זוהי איננה גירות. את התוקף של הגירות לא מעניקה החלטה פוליטית וגם לא החלטה משפטית של ערכאות. את התוקף לגירות מעניקה התורה הקדושה. גירות היא מושג הלכתי טהור וקדוש; ואם אין קבלת מצוות, ואם אין לימוד של הלכות התורה בטרם הגיור, ואם הליך הגיור לא נעשה על פי ההלכה – זה פשוט לא גירות, בדיוק כמו שמיץ העשוי מתפוזים לא יכול להיות יין. יין הוא משקה המופק מענבים שעברו תסיסה, ולא מתפוזים שעברו סחיטה. שום החלטה פוליטית או שיפוטית לא תוכל להפוך את מיץ התפוזים ליין. נקודה.
"יאמרו: אבל יש בארץ הרבה אזרחים גויים שנכנסו ארצה כדין, וזו בעיה גדולה. על כך אענה: אומנם זוהי בעיה גדולה, אבל האם משום כך הם הופכים להיות יהודים בשעה שעל פי התורה הקדושה באופן ברור ומוחלט הם לא יהודים?
"הנה כי כן, התכלית של כל חוק הגיור הזה היא לפרוץ את הנתיב ולפתוח את הדלת לסוג כזה של תהליך המתחזה להיקרא 'גיור', באופן שהוא קרוב למדי לאופן שבו הרפורמים מכנים את התהליך שלהם 'גיור'. הרי הרפורמים הללו מחתנים יהודים עם נוצרים, ועומדים מתחת לחופתם עם כומר נוצרי – ולנוכח זאת ברור לגמרי כמה זיקה יש להם ליהדות ולתורה ומסורת ישראל ולשרשרת הדורות של העם היהודי… ובכן, לא הגיור של הרפורמים גיור הוא ולא מה שחוק הגיור מבקש לקדם הוא גיור. אלו ואלו תהליכים המתחזים להיות גיור, אך אין בהם שום תוקף של גיור. כי כאמור גיור הוא רק תהליך שהולם את ההלכה הקדושה, גיור הוא רק זה שיש בו קבלת מצוות כנה ולימוד התורה והלכה כתהליך של קבלת המצוות. כל תהליך אחר איננו גיור.
"כל האמור מעלה, מלמד אותנו דבר ברור מאוד: החוק הזה נועד לאפשר הכללת גויים גמורים, שלא מוכנים לעשות גירות אמיתית, לתוך קהל עדת עם ישראל על ידי תהליך של גיור מזויף מתוכו. מעשה נואל זה יביא לקרע בעם! והאחריות כולה מוטלת על כתפי אותם אלה המבקשים לבצע את המעשה הבלתי-ייעשה הזה! אין פה מקום לטעויות בנוגע לכך, שכן כאמור פועל מערך גיור מסודר ומתוקן וממשלתי, מקל בהחלט, ידידותי בהחלט. אתה רוצה להרחיב את זה – תרחיב, אבל מה פתאום אתה מחפש דרך שתעקוף גם את המערך הזה, הידידותי והמקל ככל שניתן בגבולות ההלכה? אלא הדבר ברור כשמש: רוצים לעקוף את ההלכה. לא את הרבנות רוצים לעקוף, אלא את ההלכה המקובלת בעם ישראל מדור דור לנצח נצחים".
[להשלמת דברי הרב שליט"א: ההלכה בנושא הגיור פשוטה מאוד. אין פה מקום לפלפולים ולמעקפים. את הלכות גירות מנסח הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה, שדבריו נפסקו להלכה בשולחן ערוך יורה דעה סימן רסח, וכך הוא כותב:
"כיצד מקבלין גרי הצדק? כשיבוא להתגייר, ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו: 'מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים, דחופים, ומסוחפין, ומטורפין, וייסורין באין עליהן?' אמר: 'אני יודע ואיני כדאי' – מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות. כיצד? אומרים לו: הוי יודע שעד שלא באת לדת זו, אם אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת, אם חיללת שבת – אי אתה ענוש סקילה. ועכשיו אחר שתתגייר אם אכלת חלב אתה ענוש כרת, אם חיללת שבת אתה ענוש סקילה.
"ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום לטורדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה. שבתחילה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים… וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצוות, כך מודיעין אותו שכרן של מצוות. ומודיעין אותו שבעשיית מצוות אלו יזכה לחיי העולם הבא… אם חזר בו ולא רצה לקבל – הולך לדרכו. ואם קבל – אין משהין אותו, אלא מלין אותו מיד… ומשהים אותו עד שיתרפא רפואה שלמה, ואחר כך מטבילין אותו. ושלושה עומדין על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות פעם שניה, והוא עומד במים".
הגר צריך אפוא לקבל עליו את התורה, אמונתה וקיום המצוות, לעשות ברית מילה ולטבול במקווה. בלי קבלת המצוות אין גירות, וכפי שכתב השולחן ערוך (יו"ד רסח, ג): "כל ענייני הגר בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה"].
דאגה עמוקה לכל העם
על כך ניתן לשאול: בסדר, אני מבין שהחוק הזה מציע פתח גם לגיור שאנחנו יודעים שעל פי ההלכה הוא איננו כשר. אבל זה מה שחלק גדול מהציבור רוצה. אנחנו במצב שבו, לגודל הכאב, חלק גדול מהציבור היהודי אינו ער לחשיבות של שמירת ההלכה כראוי, והוא מוכן להסתפק בפתרון כזה, שהוא לא כשר על פי ההלכה הצרופה, אבל בעיניו זה מספיק. הרי אנחנו, הציבור החרד לדבר ה' והמכבד את ההלכה, נדע להתגונן מפני התערבות ונישואין עם אנשים אלו שלא עברו גיור כשר, ולא ניפגע מחוק זה. ואילו הציבור שכן מעוניין בחוק זה – ובכן, הוא מביא את זה על עצמו!
"אין לכחד כי יש שדוגלים בגישה הזאת. אלו הדוגלים בה אוחזים בשיטה של 'אני את נפשי הצלתי' ושל 'אחרי המבול'. ואני אומר לך: אכן, על הקהל החרדי, על קהל יראי השם – לא עליו אנו דואגים. הדאגה העמוקה שלנו מעומק לב ונפש היא על הציבור הענקי שאומנם איננו מדקדק בפועל בדקדוקי ההלכה כציבור שלומי אמוני ישראל – אבל אוהב הוא את המסורת ומחובר הוא לתורה ולשרשרת הדורות של העם היהודי. על הציבור הענקי של עם ישראל שאוכל מזון כשר, שרוצה להינשא כדת משה וישראל, שקובע על דלת ביתו מזוזה, שאוהב את ה' א-להי ישראל. עליו אנו דואגים! כי הציבור הענק והקדוש הזה, עם שלם, הוא חס ושלום עלול ליפול במלכודת הפחים היקושה שהחוק הזה מציב לרגליו.
"צריך לזכור, מהציבור הזה יצאו בני ישיבות ובני תורה לאלפים ולרבבות, מהציבור הזה יצאו המוני רבנים, מהם יצאו דיינים. אני חי את העם הזה, אני באתי מתוך הקהל הזה.
"ועכשיו הקהל הזה, מתוך חוסר ידיעה ומתוך תמימות לב שלא מסוגלת להאמין כי שר דתות בישראל, ועוד שר דתות וראש ממשלה החובשים לראשם כיפה וכו', שהם יעשו נבלה כזאת בישראל, להכניס גויים לתוך עם ישראל שלא על פי ההלכה כאילו הם יהודים. מתוך כל זאת קשה לציבור הזה לעכל ולקבל כי זאת המציאות. אולם כלום העובדה שהדבר קשה לעיכול לאיש שבשדות, גורמת לכך שהדבר לא קורה בפועל?! ודבר זה עלול להכשילם מכשלה קשה וגדולה ונוראה.
"ולכן אני אומר באופן ברור: מה שעושים באמצעות החוק הזה – המבקש להכניס תחת הזיוף 'גיור' שהוא לא על פי ההלכה גויים גמורים לתוך בית ישראל – זה לא רק להפריד ולקרוע קרע כמעט בלתי ניתן לאיחוי בין שומרי מצוות לבין מי שאינו שומר מצוות באופן מלא; אלא זה פשוט להרוס את העם היהודי. פשוטו כמשמעו. רחמנא ליצלן ולישזבן.
"איזו אחריות! איזה מעשה! אילו פגיעות נוראות! לכן אני צועק יום וליל: התעוררו נא! הקיצו מתרדמתכם, לפני שיהיה מאוחר מדי ישמרנו ה'".
אבל בחוק המוצע כן כתוב שהגיור צריך להתבצע על פי דין תורה.
"מה יועילו מילים אלו, אם אין סטנדרט הלכתי מינימלי כלשהו, שנקבע על ידי רשות אחידה ומוסכמת שהוקמה בדיוק לשם כך על ידי הראי"ה קוק זצ"ל וממשיכי דרכו הלוא היא הרבנות הראשית? כל רב יחידי יוכל לקחת מקלו בידו ולהקל, תוך התעלמות מפסיקת כל הדורות, מפסיקת מאורי האומה שנתקבלה ופשטה בכל עדת ישראל – רבותינו שבתלמוד, הרמב"ם, מרן רבי יוסף קארו! זה מוביל לשממה בעם, רח"ל!
"ברוך השם נתאחדו כל רבני ישראל. לפני ימים ספורים התקיים כנס היסטורי – שבו התאספו רוב מוחלט של רבני ישראל מכל העדות ומכל החוגים שומרי המצוות ומכל העולם, ספרדים ואשכנזים, חרדים ודתיים–לאומיים, חסידים וליטאים, בראשות ובהורמנא של גדולי ישראל כולם. כולם נקבצו ובאו הנה. כולם ביטאו בקול גדול ובפה אחד שהגיור חייב להיות אך ורק תחת אחריות הרבנות הראשית, שאם לא כן – הפסדנו במערכה כולה, הפסדנו את עם ישראל".
"אטומים לכל פתרון"
הדוברים מצד קהל שומרי המצווה אומרים שוב ושוב, שאם חוק הגיור במתכונתו הנוכחית יתקבל – הציבור הירא לדבר ה' ייאלץ להקים 'ספרי יוחסין' על כל המשתמע. הרב שליט"א הוא מראשי ומובילי המאבק נגד פריצת חומת בית ישראל, ובקי בכל הפרטים: האם זה בגדר איום בלבד? הרי כל הסימנים, לדאבון לב, מצביעים על כך שצעקת וזעקת שלומי אמוני ישראל נופלות על אוזניים ערלות, וכי החוק ההרסני במתכונתו הנוכחית עתיד להתקבל. האומנם עתידים לקום מערכי רשימות יוחסין, לסתם את פרצת ההתבוללות הפנימית האפשרית, שהחוק פורץ?
"נגעת בשאלה כבדת משקל. גם בימי כהונתי, כשהייתי אחראי על מערך הגיור, היו פעמים שהתחלנו לשקול את העניין. באותן הזדמנויות עמדתי בכל תוקף על כך שלא תוקמנה רשימות יוחסין בישראל, ובד בבד נלחמתי בכל תוקף שלא יפגעו בהלכה ולא יפגעו בתהליך הגירות הכשר. מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל תמך בי בשני הדברים בשתי ידיו ובעשר אצבעותיו, וב"ה עלה אז בידינו למנוע הן את הקמת פנקסי היוחסין הן את הפגיעה בגיור הכשר על פי ההלכה בישראל ובניהולו.
"הבעיה היא במצב הנוכחי, כמו שאמרת, שהאנשים הללו מובילי החוק הנוכחי הוכיחו את עצמם כערלי אוזניים לשמוע, אטומים לכל פתרון שיאפשר משמר הגיור הכשר על פי תורה בישראל. ראינו את זה כבר ב'רפורמת הכשרות' שלהם. יש להם מטרה ברורה מאוד והם מתכוונים להשיג אותה, יהיה מחירה הכבד והנורא אשר יהיה. לנו אין הרבה כוח נגדם. לעת עתה הממשלה בידם, אנחנו איננו אנשי פוליטיקה, אנחנו רבנים האמונים על משמר התורה והמצווה. לומר דברינו בעניינים הקשורים בתורה ובמצווה ובשמירתן לדור דור – זה תפקידנו וזו חובתנו. ואם לא נצעק ולא נזעק מרה בכל מקום שאפשר – נהיה בוגדים ומועלים בתפקידנו! ונהיה, חס וחלילה, בוגדים בתורת ישראל! בוגדים, חס ושלום היה לא תהיה, בה' א-להי ישראל! חובתנו הראשונה במעלה לעמוד בפרץ ולהתריע ולזעוק קבל עם ועולם – על הסכנה הרוחנית העומדת להתרגש ולבוא על שלמות עם ישראל!
"אומר לך דברים שאמר רבי עזריה פיג'ו בעל מחבר הספרים גידולי תרומה ובינה לעיתים, שחי לפני כחמש מאות שנה: בחטא העגל אומר הקב"ה למשה: 'ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול'. שואל על כך רבי עזריה: הן הלוא כל מי שחטא בעגל מת בסופו של דבר; חלק נהרגו על פי בית דין, שהוקם על ידי משה שקרא לבני שבט לוי 'ויאמר להם: כה אמר ה' א-להי ישראל, שימו איש חרבו על ירכו. עברו ושובו משער לשער במחנה, והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו'; וחלק על ידי השקייתם במי המעיין ובהם חלקיקי העגל שנטחן עד דק; וחלק במגפה שפרצה. עד אחד מהם, מעובדי העגל, לא נותר. כל מי שנותר אפוא בחיים – לא עבד את העגל!
"ואם כן עולה השאלה הגדולה: מדוע, אם לא עבדו את העגל כלל, מבקש ה' לכלותם, להרוג את כל העם כולו, ולהקים גוי חדש למשה? עונה על כך רבי עזריה: כי היה עליהם למחות בהם ולא מיחו! ואומרת הגמרא במסכת שבת דף נד עמוד ב: 'כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו!'. ותן דעתך: הרי היו שם מיליונים שלא חטאו, ילדים, זקנים, נשים – את כולם ביקש ה' לכלות על כי לא מיחו! ומשלא מיחו, נתפסו בעוון ההוא!
"אנחנו מחובתנו למחות! חובתנו לזעוק את האמת הטהורה: יש גירות כשרה על פי תורתנו הקדושה ויש גירות שהיא זיוף, שהיא לא כשרה ולא תקפה! קולנו צריך להיות קול צלול וברור.
"נזכרים אנו במלחמתו וזעקתו של הרבי זי"ע בעניין זה של מיהו יהודי. הרבי ראה למרחקים אדירים. מה שעין אדם לא יכולה לראות. והוא נלחם על הדבר הזה מלחמת עולם. מלחמת דור שלם. אני כשהייתי רב ראשי המשכתי את המלחמה וה' יודע ועד. כאשר הייתי רב ראשי קידמתי עם שר המשפטים דאז פרופ' פרידמן ועם ראש הממשלה אולמרט הצעת חוק טובה מאוד שהייתה יכולה לתקן את הבעיה. חוגים מסוימים מתוכנו, שלא היו בקיאים בפרטים, יצאו למאבק נגד זה – כי לא הבינו לעומק ודברים לאשורם, ומנגד גם אנשי עיתון 'הארץ' יצאו במלחמת חורמה נגד הצעת החוק ההיא ה'מוכרת' לדבריהם את הכל לרבנים, וכך עלה הדבר על שרטון ועל מכשול.
"וחשבתי לעצמי באותם ימים: אם הרבי ניסה במשך ארבעים שנה בכל כוחו האלוקי לתקן מכשלה זו ולא עלתה בידו, נראה שאני השליתי את עצמי, וכנראה ממתין התיקון לתיקונו של מלך המשיח. ויחד עם זאת, מה הרבי לימד אותנו פה? שאסור להפסיק! שאסור להתייאש! צריכים להיאבק, להילחם, מתוך יראת שמיים, כנות, טהרה. חבל שלא מתאספים כולם לזעוק מרה על כך.
"ולהשם הישועה. כשאנו עושים את ההשתדלות שלנו, השי"ת ישלים עלינו את המלאכה לטובה ולברכה, וכפי ששורר דוד המלך נעים זמירות ישראל: 'אקרא לא-להים עליון, לא-ל גומר עלי'. השם יתברך – הוא הוא הגומר את המלאכה".
כבוד הרב, אחרי ככלות הכל ראש הממשלה הוא יהודי חובש כיפה. שר הדתות הוא יהודי חובש כיפה. האם לא ניתן לדבר אל ליבם, כדבר יהודי אל יהודי, לומר לפניהם ולהביע את כאב הלב וסערת הנפש הגדולה הזאת? האם הרב ניסה בדבר?
"שר הדתות היה אצלי בביתי, לפני כמה חודשים, והיה גם הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו. ישבנו יחד ועסקנו בענייני בתי הדין, והשר התעקש לדבר גם על רפורמת הכשרות שלו. הסברתי לו בשום שכל וברגשי לב עד כמה הוא הולך להרוס ולא לתקן, ושאם הרצון הוא לתקן מערך כשרות חשוב וטוב של הרבנות – ודאי שאפשר לתקן, אך לא להורסו מן היסוד.
"השר אמר לי שהוא מזרעו של החתם סופר. אמרתי לו: החתם סופר זי"ע, הדגל שלו היה שהחדש אסור מן התורה, ואיך אתה עושה דברים אלה? אינך מתייעץ עם המומחים, רק עם אלו שבוער בהם האינטרס והמבקשים להרוס. בסוף אתה תיכשל במעשה רע, ותכשיל רבים רבים, המוני המונים, והכל יהיה על שמך חס ושלום. למה לך. ודיברתי איתו מעומק ליבי, כמעט בכיתי. ובליבי הייתי חושב שאולי ישמע ולו במקצת. אבל הוא המשיך בדרכו הרעה, כאילו לא שמע דבר, כך שהיו אוזניו ערלות מלשמוע וליבו לא הרגיש…
"אילו היה בא לדבר איתי על חוק זה כמובן הייתי משמיע את דבריי בכל תוקף ומעומק לב ונפש, אבל לצערי איני רואה שיישמעו. רק ה' הוא שיושיע אותנו מצרה כבדה זו. אנחנו עומדים לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה. אנו מברכים: 'ברוך אתה ה' הא-ל המושיע!' הוא המושיע!
"ויהי רצון שיתקיים בנו הפסוק 'וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר', ובתרגום ובתלמוד לימדונו – אורה זו תורה, שמחה זה יום טוב, ששון זו מילה ויקר אלו תפילין שבראש. זאת אומרת, שכדי שנזכה לאורה ולשמחה ולששון ויקר כפשוטו – צריך שתהיה אורה ושמחה וכו' ברוחניות. ותפילתנו לה' שיתהפכו לטובה כל הגזרות הרעות המתרגשות לבוא, ותתחזק הדת ויתחזקו השבת והכשרות, ושבירורי היהדות והיוחסין יהיו אמיתיים, ובעזרת ה' אז תהיה לנו אורה ושמחה, ויתגלה ויתקרב קץ ישועתנו במהרה בימינו".
הריאיון פורסם לראשונה במגזין העולמי 'כפר חב"ד'
