זה נשמע דמיוני, אבל עד לפני כשבוע העיסוק התקשורתי בישראל התמקד בנגיף קורונה על היבטיו השונים. אחת מנקודות התורפה של ישראל בחזית הזו בחודשים האחרונים היא מערכת החינוך. איפה זה מתחיל? בנתונים המוסתרים, במספרים המוחבאים, בסיאוב – ובהנחת העבודה של השרה העומדת בראש המשרד: עדיף שילד יחלה בקורונה מאשר שיתחסן בשטח בית הספר.
בכל מקרה, האמון שהציבור רוחש לפוליטיקאים ולשרי הממשלה בישראל לא עלה לאחר הבחירות האחרונות ובעקבות אופן הרכבת הממשלה והקואליציה. אך בעוד שישנם שרים שבחצי שנה שינו עמדות ושיקרו לכאורה לציבור כמעט בכל נושא, נשארת שרה אחת לה אני מאמין בפה מלא: ד"ר יפעת שאשא ביטון, שרת החינוך.
כן. כאשר שאשא ביטון אמרה ביולי האחרון שמבחינתה חיסונים בבתי הספר הם פשע – האמנתי. כשהיא נלחמה בכל הכח על מנת שתלמידים לא ייכנסו לבידוד ויילמדו באופן פרונטלי, בשיא הגל – האמנתי. כשהיא תדרכה בנבזיות וברשעות נגד ד"ר שרון אלרעי פרייס – האמנתי לכוונותיה.
המפתח כאן פשוט: שרת החינוך שלנו מאמינה בלב שלם שהקורונה… לא כל כך מסוכנת, במיוחד לילדים. כפי שחשפנו בנובמבר האחרון, לפי גורמים שונים איתם התייעצה (ביניהם סטודנט לתואר שני במדעי המחשב) בחודשים האחרונים – הקורונה איננה מגפה בכלל, והחיסונים הם 'תרכיב נסייני ומסוכן'. את החיסונים נחזור תכף. ובנוגע למסרים הבעייתיים בנוגע למגפה? הם חדרו עמוק יותר לתודעת השרה מאשר יותר מעשרת אלפים המתים, למשל.
נחזור לעניין חיסוני הילדים: למעשה, לאחר שכאמור היא הגדירה אותם כ'פשע', היא נלחמה בהם כמו שנלחמים בארגון עברייני: תחילה הקשתה על המוסדות להכניס את הניידות לשטחם, לאחר מכן שלחה את פקידיה לטעון כי המבצע איננו הכרחי (הצטיינה במיוחד אפרת לאופר, הממונה על הבריאות במשרד החינוך ומקרובת לשרה, שטענה כי שיעור חינוך גופני חשוב יותר מהתחסנות), ולבסוף השאירה אחריה שדות חרוכים כשטענה שהאשם במבצע, הוא איך לא – משרד הבריאות שלא הקצה מספיק ניידות.
את מספר ההתבטאויות הפומביות של השרה בנוגע לעידוד התחסנות ניתן לספור על יד אחת. אם נחזור להתחלה, סוגיית האמון מנצנצת גם כאן: שאשא ביטון לא מאמינה בחיסונים, והיא שופכת את זה על ציבור ההורים. אז שרת החינוך אמרה, איימה, וגם קיימה. פחות מ-40% מכלל התלמידים והתלמידות במדינת ישראל. אך לא רק לשם החיסונים התכנסנו הפעם.
ביום חמישי האחרון הופסק מתווה "בודקים ולומדים" בחטיבות הביניים, והוא עתיד להתבטל בבתי הספר היסודיים ב-10 במרץ. המתווה ביטל, הלכה למעשה, את הבידודים במערכת החינוך, והחליף אותם באמון ההורים – שנדרשו לבדוק את ילדיהם בימים א' ו-ד' בבדיקת אנטיגן ביתית.
במחשבה שנייה, המילה 'הופסק' מעט בעייתית; הוא מעולם לא פעל באופן שוטף. לפי הדיווחים של שלוש הפעימות הראשונות, אחוז ההורים שבדקו את ילדיהם עמד על בין 30%-35% בלבד.
כך, פעמיים בשבוע הגיעו 1.2 מיליון ילדים שאינם פטורי בדיקה ושלא נבדקו, ללימודים פרונטליים. בהנחה שאכן כולם הגיעו, ובהתבסס על אחוז הבדיקות החיוביות בחודש האחרון שנע בין 10% ל-30%, בהערכה זהירה ניתן להגיד שהתנהלות שרת ומשרד החינוך שלחו מאות אלפי ילדים מאומתים, לדבק ולהדביק.
ומילא הילדים. כפי שראינו בגל הרביעי, ילד מאומת שחוזר לביתו מדביק בסבירות מסוימת גם את הוריו, שבתורם מדביקים את הוריהם – וכך הנגיף מגיע לאוכלוסיות בסיכון. לא סתם הגל הזה שבר כל שיא תחלואה אפשרי. זכרו: אלו רק שלושת הפעימות הראשונות. ומה בנוגע לפעימה הרביעית? לעולם לא נדע.
לאחר העימות הפומבי בין השרה למזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד בנוגע לסוגיית המתווה, כשהשנייה טענה כי הוא יסכן את בריאות המורים שייחשפו לתלמידים מאומתים שאמורים היו להיות בבידוד, התחייבה שאשא ביטון בפני בן דויד כי מעתה מהלכי הקורונה יהיו מתואמים. כך, למרות שאחוז ההורים שבדקו את ילדיהם בימים א' ו-ד' האחרונים ידוע למשרד החינוך ("יש לנו את הנתון… הוא קיים" אמרה לי בשיחת טלפון סגנית דוברת משרד החינוך) – הוא מוסתר.
למה? שאלה טובה. לפי הערכות של עובדי מרכז השליטה של המשרד, מכיוון שפעימת הבדיקות הזו נעשתה לאחר ההודעה על ביטול המתווה, מספר ההורים שבדקו את ילדיהם צנח לבין 10% ל-20% בלבד. כך, מספר הנשאים הפוטנציאליים של הנגיף במערכת החינוך עלה לכמיליון וחצי תלמידים. לא נתון שיישא חן בעיניי הציבור.
זה לא הסוף: במהלך המתווה משרד הבריאות ורשויות האכיפה לא יכלו לוודא כי 1-1.5 התלמידים שלא נבדקו ונחשפו לנגיף אכן היו בבידוד. מדוע? כן, ניחשתם נכון – משרד החינוך הסתיר מהם את שמותיהם.
זו הייתה רק נגיעה בקצה המזלג. ברזומה העשיר של משרד החינוך בתקופת כהונת השרה ניתן למנות הסתרות נתונים נוספות, ביניהן כמות הכיתות שנכנסו לבידוד בכל אחד מהחודשים האחרונים, מספר מסנני האוויר HEPA שהותקנו בכיתות, אחוז המתחסנים בכל בית ספר, ועוד.
לבסוף, ההסתרה הזו מגובה בהשתקה אלימה. לאחר הפרסום שלנו בנובמבר האחרון, שלחה אליי שרת החינוך מכתב איום לפני תביעה על סך 288 אלף ש"ח; במהלך שיחה שלי עם דוברת הסתדרות המורים היא בחרה להתייחס לגיל ולמגדר שלי, ולכנות אותי "ילד חמוד"; ולבסוף, משרד החינוך לא אהב שהקלטתי את שיחות הטלפון עימו, וכעת מאיים גם הוא בתביעה.
