היום, כ' אדר א', חל יום פטירתו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
הרב אוירבך הוא מגידולי ירושלים וגדוליה – נולד בה, למד ולימד בישיבותיה, אך השפעתו חרגה מגבולות העיר. יצירותיו התורניות העלו את רף הכתיבה ההלכתית, כאשר הבירורים הלכתיים נשענים על בירורים מציאותיים להבנת העניין.
הרב אוירבך נקשר בקשר אמיץ למצוות התלויות בארץ כאשר הצטרף לבית מדרשו של הרב צבי פסח פראנק, 'מדרש בני ציון', בית מדרש מיוחד שהוקם לצורך עיסוק מעמיק במצוות התלויות בארץ הלכה למעשה, והוראה מעשית בשאלות מתחדשות.
בהיותו בן 34 הוציא הרב אוירבך לאור את ספרו 'מעדני ארץ' על הלכות שמיטה, ספר מקיף ומעמיק, שמעניק הצצה לגאונותו של הרב כפי שתתגלה בהמשך חייו.
ספר זה מייצג היטב את גישתו הכללית של הרב לנושאים שבמחלוקת. בשעה שעולם התורה התחלק לשתי קבוצות קוטביות: האוחזים בלהט בהיתר המכירה, והשוללים אותו מנגד, הציג הרב אוירבך גישה עניינית למחלוקת. בהקדמתו לספר הוא סוקר את השתלשלות הסוגייה ומבקש לציין שהוא אינו נוטה בהכרח לצד זה או אחר אלא דן בעומקן של הסוגיות עליהן מושתת 'היתר המכירה'. הוא מסביר ומרחיב בביסוס השיטה המצדדת ב'היתר המכירה', אינו נרתע לעסוק בליבת הסוגיות המורכבות, ובמקביל הוא הורה ופסק גם לאלו שמיאנו בהיתר.
הכבוד שרחש הרב אוירבך לשתי הדעות מאפיין את אישיותו המורכבת והמכילה, בה דרו בכפיפה אחת ענווה והקשבה. רבני ישובים וקיבוצים הסומכים על ההיתר מצאו אצלו אוזן קשבת לצד וועדי שמיטה שאינם סומכים על ההיתר. כך מכל הציבורים יש שראו בו את מורם ורבם.
בדרכו מגדיר הרב אוירבך כיצד על הנמנעים מן ההיתר להתייחס אל אלו שסומכים על ההיתר. בניגוד לאלו שהחשיבו את סומכי ההיתר כעוברי עבירות, נמנעו מלסייע להם, ואף הקפידו להגעיל כלים שבישלו בהם פירות היתר מכירה ובשל כך נמנעו מלהשאיל כלים לשכניהם, נקט הרב אוירבך גישה אחרת:
הרב אוירבך נשאל האם מותר למי שאינו סומך על ההיתר לקנות פירות וירקות מחנות הסומכת על ההיתר, ובכך הוא לשיטתו גורם למוכר לסחור בפירות שביעית ומסייע לעובר עבירה?
עוד נשאל האם מי שאינו סומך על ההיתר יכול לאכול בכלים של מי שסומך על ההיתר, שכן הם בלעו איסור שבישלו בהם יבול של 'היתר מכירה'?
לשתי השאלות מענה אחד – הסומכים על 'היתר המכירה' נשענים על פסיקה רחבה ומקובלת הלכתית, הם אינם 'עוברי עבירה', הקונה מהם אינו מסייע לעוברי עבירה והכלים שלהם לא בלעו איסור.
גישתו העניינית של הרב אוירבך, שהקפיד לדון לגופם של דברים עם כל אחד, הציבה אותו ככתובת לשאלות לכלל הציבורים שראו בו כרבם המובהק וכגדול הדור.
