יש השואלים – מדוע יש כאלו הנמנעים לתרום דם דרך ארגון מד"א עד שיחזרו המשבצות של אבא ואמא לטפסי ההתרמה. מה כל כך עקרוני כאן? התשובה לעניות דעתי היא, שכל אדם קיים בעולם אך ורק בגלל שיש לו אבא ואמא ביולוגיים. הדם הזורם בגופו של כל אחד מאיתנו, הוא מתנה שההורים שלנו נתנו לנו, בנוסף לשותף השלישי, הקב"ה. הדם הזורם בעורקנו, הוא 'קשר הדם' שלנו למשפחה שלנו, ובעיקר להורינו. כאשר אנחנו תורמים את 'הדם הוא הנפש', אנו נותנים כוחות חיים משלנו לזולת ולכן זהו מעשה חסד נעלה. הרצון לתרום דם, נובע מלכתחילה מקשר הדם העמוק שיש בין ישראל, הערבים זה לזה וזה בזה. ביום הכיפורים, חלק מתהליך הכפרה והטהרה, כרוך בלקיחת דם הפר ודם השעיר, וערבובם זה בזה. אנו שאין לנו לא קרבן ולא מזבח, מערים את דמנו, זה בזה, על ידי תרומת הדם, ההופכת אותנו לרקמה אנושית אחת, ויבואו אלו ויכפרו על אלו.
אבל אז מגיעים אלו הרוצים להרוס לנו את המשפחה. הם טוענים שאין מושג כזה של משפחה, ואין יותר אבא ואמא. אמור מעתה: הורה 1 והורה 2.
חשבתם פעם מה ההבדל המהותי בין ההגדרות "אבא ואמא", ובין "הורה 1 הורה 2"? למה למשל הם לא ביקשו לשנות את הטפסים ל"אבא ואבא", או "אמא ואמא"? התשובה היא כפולה: שקר וכפיות טובה .
ראשית, זהו ניסיון להנחיל שקר. כי אין דבר כזה הורה 1 והורה 2, משום שלכל אדם יש בסוף אבא ואמא. אף ילד לא נולד משני גברים או שתי נשים. הדם הזורם בגוף של כל אחד, גם אצל מי שיש לו נטיות הפוכות, הוא הדם של אביו ואימו. המילים "אבא" או "אמא" במהותן מבטאות את קשר הדם שיש בין האדם ובין מי שילד אותו. קשר דם יש רק עם אבא אחד ואמא אחת. לעומתם, המילים הורה 1 והורה 2 הם כלליות וסתמיות, והן מעלימות ומבטלות את קשר הדם הטבעי שבין האדם להוריו. הורה 1 הוא ההורה הביולוגי, הורה 2 הוא אדם זר, וכעת משווים ביניהם, רוצה לומר שאין שום עדיפות לקשר של אדם עם אביו או אימו לעומת הקשר עם אדם זר. בנוסף המילה 'הורה' מאפשרת להוסיף בהמשך גם הורה 3 והורה 4.
שנית, ההתכחשות לאחד ההורים או לשניהם יש בה כפיות טובה עצומה. המילים הורה 1 הורה 2 – מחנכות את האדם להתנכר לאביו או אימו האמיתיים, ולהמיר אותם באנשים זרים. מי שמחליף את אחד מהוריו האמיתיים באדם זר, הוא ממש בחינת "גוזל אביו ואמו" (משלי כח). הגמרא דורשת פסוק זה על מי שאוכל ולא מברך. כך מי ש"אוכל" מהוריו, כלומר מקבל מהם את חייו, אבל לא מברך אותם, כלומר לא מודה להם ולא מודה בהם – "חבר הוא לאיש משחית" (המשך הפסוק שם).
אדם המפנה עורף להוריו האמיתיים, הוא גם מפנה עורף להוריו הנשמתיים, כלומר לשורשים העליונים והנשמתיים שמהם לוקחו חייו. גם הוא בגדר גוזל אביו ואימו: "ואין אביו אלא הקדוש ברוך הוא…ואין אמו אלא כנסת ישראל" (ברכות לה).
אחד הדברים שמצוות כיבוד הורים באה להטמיע בנו היא את אותה הכרת הטוב, לאבא ואמא היקרים שלנו. אבל אז מגיעים השודדים. הם שודדים את ההורים, שודדים את המשפחה, כופרים בטובה, ובעיקר – מנתקים את צינורות הדם העוברים ביננו ובין הורינו, ומנסים לקצץ את הנטיעות משורשן.
כאשר עלתה השאלה מה לעשות עם הטפסים של מד"א, הרי הללו טוענים שיש להם אבא ואמא, והללו טוענים שאין להם אבא ואמא, אלא הורה 1 והורה 2. הוחלט על פשרה. מחיקת סעיף השורשים לחלוטין מהטופס. אין אבא ואמא, ואין הורה 1 והורה 2. אין בכלל שורשים. אין קשר דם. כל אדם חי לעצמו.
אכן רעיון נפלא, שמפסיק את המחלוקת והריב. אבל האם זו באמת פשרה, או דווקא כניעה למהרסי המשפחה?
הרי מי שמאמין בהורה 1 והורה 2, בוודאי שמח על כך שהורדו השמות "אבא" ו"אמא". כי זו המטרה מלכתחילה, למחוק מהתודעה שלנו כבני אדם, את הקשר העמוק והטבעי שיש לנו עם הורינו. מבחינתו, הניכור והפניית העורף להורים, לשורשים שלנו – היא הייתה המטרה מלכתחילה שלשמה הומצאו המילים הורה 1 והורה 2. הוא בוודאי שמח על "פשרה" מעין זו.
אבל מי שמאמין באבא ואמא, בשורשים, בהכרת האמת והטוב כלפי ההורים, לא יכול להסכים למחוק אותם רק כדי לקבל שקט ציבורי. מה עוד, שאם לא נעצור את מהרסי החיים כאן, הם ימשיכו עם מסע ההרס שלהם. יש לנו אחריות על עם ישראל גם מבחינה רוחנית ומוסרית ולא רק מבחינה בריאותית. וגדול המחטיאו מההורגו.
מחיקת קשר הדם בין האדם לשורשיו, הפרטיים והלאומיים, היא התנתקות מהחיים, כמו כל ענף המתנתק משורשיו. התנועה הרוצה לפרק את הזהויות שלנו, זו תנועה של העדר חיים, הרס וחורבן. תנועה שמייבשת את הדם הזורם בעורקים שלנו. הדם המחבר אותנו להורינו, לילדינו, לכל אחד מעם ישראל, ולשרשרת הדורות כולם. חיבור שהוא קשר של חיים, ולא חיבור בין אנשים שרק חיים זה לצד זה במנותק ובניכור.
לכן, על אף הקושי והצער, אנו צריכים להמשיך לומר למד"א ולשר הבריאות: מוסד שמוחק את קשר הדם – לא יקבל תרומות דם. נמשיך לתרום בשמחה בבתי חולים או במקומות שבהם יש טפסים עם אבא ואמא.
הכותב הוא מרבני ״דרך אמונה״ ועוסק בחינוך.
