ללמוד מהשמאל איך לשלוט

– א –
הדברים שחשפה הגב' רוני ססובר, ממקימי 'השדולה לחיזוק ושימור הזהות היהודית בישראל', בריאיון שהעניקה למוסף ה'חדשות' של 'כפר חב"ד' בשבוע האחרון, צריכים היו לחולל סערה גדולה יותר מפרשת הריגול ומכל יתר המעשים החמורים של ממשלת השמאל בראשות בנט.
היא תיארה כיצד היום, כששלטון השמאל בתוקפו, שוללים בבתי הספר מהתלמידים את זכותם לדעת מעט שבמעט על התורה ולהכיר את שורשיהם.
"מה שתיארתי", אמרה לסיום הריאיון, "הוא קצה הקרחון מאין-ספור עדויות שמגיעות אלינו חדשות לבקרים. יש מי שפועל באופן שיטתי ומגמתי כדי למחוק ולהשכיח מילדינו את זהותם היהודית".

בעקבות הקמת השדולה, הגיעו לידי מקימיה עדויות מסעירות על היקף התופעה המזעזעת של הניסיון להכחיד את המסורת היהודית בבתי הספר, כפי שפורט בכתבה.

– ב –

אחד הדברים שעל הימין ללמוד מהשמאל, בנושא החינוך כמו בשאר הנושאים, הוא לדעת לשלוט. חוסר יכולתו של הימין לשלוט לא נבע מבטלנות או משלומיאליות. הימין, בבסיסו, בניגוד לתעמולה התקשורתית רבת השנים, הוא ממלכתי ודמוקרטי. השמאל, לעומתו, הוא בולשביקי בבסיסו ובאופיו. מכאן נבעה הערצתו של השמאל היהודי והישראלי לרודן סטאלין בזמנו. מכאן גם ההבדל בין התנהלותה הדורסנית של מפא"י לשעבר, בראשות בן גוריון, לבין התנהגותו הממלכתית והדמוקרטית מדי של בגין.

במדינה דמוקרטית מתוקנת ייתכן שהיה מקום להתנהגות הממלכתית-דמוקרטית של ה'הדר' הביתרי. אך במדינה כשלנו, כשהשמאל שולט בדורסנות חסרת מעצורים – ה'ממלכתיות' הזאת הייתה בעוכרי הימין כשעלה לשלטון וגרמה לו נזק כמעט בלתי הפיך.

את ההגדרה הקולעת לכך כבר נתן דוד המלך בתהילים: עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם. עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל. זה לא רק עניין של 'מידה כנגד מידה'. זו ההנחיה וההדרכה להתנהל עם העומד מולך בהתאם להתנהגותו ולאופיו.
כך גם בנושא החינוך. כשהשמאל עלה לשלטון, בימי ממשלות רבין וברק, מינו שרי חינוך ממרצ, שייצגו חמישה או שישה אחוזים של הציבור, ולא הייתה להם שום בעיה לשנות ספרי לימוד, לכפות חינוך אנטי-דתי על כל הילדים בישראל ולמחוק כל זיק וזכר ליהדות מבתי הספר הממלכתיים.

אך כשבימי שלטון הימין מונו שרי חינוך דתיים, המייצגים כשבעים אחוזים של דתיים ומסורתיים, מיד הייתה התנפלות תקשורתית שטענה שזה פשע חמור נגד הדמוקרטיה, ומנוגד לכל כללי ההגינות והיושר הציבורי, והיה צורך להרגיע את המתנפלים ולהבטיח להם בוודאות, כי לא ישונו תוכני הלימוד בבתי הספר וכי אין שום כוונה ל'הדתה' חלילה…

העובדה שהציבור, ברובו הגדול, מעוניין במידה רבה יותר של חינוך יהודי וחשיפה למורשת ישראל, ואילו המתנגדים הצעקניים מייצגים מיעוט קטן ושולי, אינה רלוונטית, כמובן, בדמוקרטיה מתקדמת כמו בישראל. כי שלושה אחוזים של מצביעים 'לבנים' ו'נאורים' ממדינת תל אביב, שווים הרבה יותר מחמישים אחוזים של מצביעים 'לא נאורים' מ'מחנה יהודה' וקריית מלאכי. כך קבע במפורש הכהן הגדול של מערכת המשפט, אהרן ברק, כשייסד את ה'אקטיביזם השיפוטי', באומרו כי הדמוקרטיה והשוויון בישראל "צריכים להתנהל על פי ערכי הציבור הנאור".

החגיגה הזאת חייבת להיפסק. הימין חייב להכין כבר עכשיו תוכנית ברורה וסדורה כיצד יכניס מידה רבה יותר של יהדות לבתי הספר הממלכתיים כשיעלה בקרוב לשלטון אי"ה, כרצונו של רוב העם, וכיצד ליישם זאת באותה נחישות ובאותה תקיפות שבהן השמאל מבצע את מדיניותו שלו.

– ג –

אך גם לפני שהימין יחזור לשלטון, יש הרבה שצריך לעשות. בראש וראשונה קריאה לשלומי אמוני ישראל ולכל מי שאינו יכול להישאר אדיש לחינוכם של ילדי ישראל, להצטרף לפעילות החב"דית המתקיימת כל השנה בקרב ילדי ישראל. דוגמה אחת לפעילות כזו ותוצאותיה, היטיב לתאר לפני 30 שנה הגאון המקובל רבי מרדכי אליהו זצ"ל.
זה, בערך, היה תוכן הדברים שהשמיע:

כדאי שכל עם ישראל יתבונן בעיסוק הנלהב של השלוחים שמביאים המוני ילדים לבתי כנסת בערב חג השבועות. בזכותם חג מתן תורה הפך לחג בעל מסר יהודי חי ומוחשי, עבור מאות אלפי ילדים יהודים, ובאמצעותם עבור משפחותיהם, בארץ ובעולם, הרחוקים מכל סמל של תורה ומצוות. גם בארץ, שחוגגים כביכול את חג השבועות, היה זה סתם יום של חופש מבית הספר וטיול משפחתי של חג. בקיבוצים, למשל, חג השבועות הוא חג הביכורים או חג הקציר, הכל במשמעות החקלאית ה'טהורה'… נקייה מכל רבב יהדותי.

עד שבאו השלוחים, לאור הכרזת הרבי, והתחילו לעבור מבית ספר למשנהו, במרץ בלתי נדלה, כדי לחלק לילדים, בכל השפות, את העלון ובו הקריאה: "אבא! קח אותי בשבועות לבית הכנסת לשמיעת עשרת הדיברות", "קח אותי לבית הכנסת לקבלת התורה". והילדים, ילדים יהודים, אינם יודעים חוכמות. המסר החל לחדור לתודעה, במישרין או בעקיפין. גם אם לא כל אחד מבין בדיוק מה משמעותה של קבלת התורה ולמה בדיוק זה מחייב אותו; גם אם לא תמיד הביקור בבית הכנסת לשמיעת עשרת הדיברות מביא עימו תוצאות ישירות גלויות; דבר אחד אינו מוטל בספק: ילדי ישראל, בהמוניהם, מודעים היום לכך שחג השבועות אינו חג חקלאי ואינו סתם יום של חופש. זהו יום שבו מקבלים את התורה, יום שבו הם, ילדי ישראל, מתקשרים לקב"ה ולעם היהודי על ידי התורה הקדושה. ומה שחשוב לא פחות: משפחות כה רבות התקרבו בזכות הילדים הללו לשמירת תורה ומצוות.
פעילות כזו – ציין הרב אליהו – יכולה להתבצע רק בכוח המשלח. שום תכנון שכלי ואנושי של מארגן טוב, יעיל ככל שיהיה, לא היה בכוחו לפעול שינוי כזה בתודעתם של ילדי ישראל, ומהפך כזה בקרב ההורים. רק בכוח המשלח, אביהם ורועם של ישראל, שבעיני הבדולח שלו ובדבר ה' אשר בפיהו מהלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד מבני ישראל, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

באדיבות השבועון העולמי כפר חב"ד