"אינני מסכים למילה מדבריך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם": כך פתח שר המדע והטכנולוגיה לשעבר יזהר שי מכחול לבן פוסט העוסק בהדחתו של הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו משידור תוכניתו בגל"צ.
שי, חבר כנסת ושר לשעבר ממפלגתו של שר הביטחון בני גנץ, תקף את גנץ בעקיפין ורמז כי הדחתו של הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו משידור תוכניתו היומית בתחנה הצבאית, ע"י ממלאת מקום מפקד התחנה גלית אלטשטיין שמונתה ע"י גנץ, נבעה מהתערבות פוליטית.
"כשהפוליטיקאים "שלנו" מתערבים בשיקולים של תחנת שידור ממלכתית, אז זה בסדר גמור. כשזה פוליטיקאים "שלהם", הרי שזו נבלה וטריפה", כתב שי בפוסט ארוך העוסק באיפה ואיפה במחנה שלו כלפי אמות המידה המוסריות בהתנהלות הפוליטית.
הפוסט המלא:
"'אינני מסכים למילה מדבריך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם', האמירה הזו, המיוחסת (ככל הנראה בטעות) לפילוסוף הצרפתי הידוע וולטייר, חייבת להיות נר לרגליו של כל דמוקרט אמיתי, של כל מי שרואה את חופש הביטוי כחלק הכרחי ובלתי נפרד מנשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית".
"כמי שמאמין שהשיח בין הצדדים השונים של המתרס הפוליטי הישראלי הוא חיוני ביותר לשיקום ואיחוי החברה הישראלית השסועה, אני מסתכל בצער על צהלות השמחה של רבים מחבריי אל מול הסרתו של ברדוגו מלוח המשדרים של גלי צה"ל".
"עזבו לרגע את מה שאתם חושבים על האיש ועל דעותיו ובואו נבחן את עצמנו: מזה שנים שכה רבים מאתנו מביעים את זעמם על כך שהתערבותו הבוטה של ראש הממשלה לשעבר נתניהו היא זו שמיקמה את ברדוגו בתוך משדר החדשות של גלי צה"ל. והנה, כאשר ברור לגמרי שהסרתו משם לא התרחשה באופן בלתי תלוי מהתערבותם של פוליטיקאים, אנחנו צוהלים ושמחים. כי כשהפוליטיקאים "שלנו" מתערבים בשיקולים של תחנת שידור ממלכתית, אז זה בסדר גמור. כשזה פוליטיקאים "שלהם", הרי שזו נבלה וטריפה".
"כלומר, כשמדובר בדיעות העקרוניות שלנו בענייני מוסר וערכים, בהקשר לדמוקרטיה וחשיבותה, בנושאי מנהל ציבורי תקין וסדרי שלטון נקיים, בכל אלה ועוד, אנחנו בסך הכל מסתכלים על פוזיציה פוליטית, "שלנו" מול "שלהם", ולא יותר מזה. הלא כך?"
"אז בואו נתעורר חברים. מה יהיה הטיעון המוסרי ערכי שלנו כשראש ממשלה ועושי דברו יתערבו בעתיד במינויים של שדרנים בתחנת רדיו, יקצו כספים קואליציוניים מושחתים למטרות שנראות בעיניהם לגיטימיות, יקימו ממשלות מנופחות בנורבגיים מיותרים, ימנו ללא הגבלה מקורבים שלהם לתפקידים ציבוריים עטופי שררה ומנעמים, בקיצור – יעשו את כל מה שהנציגים שלנו עושים בחודשים האחרונים בלי למצמץ? האם באמת נוכל לבוא בטענות כלשהן פרט לתלונה המתבכיינת שהיינו רוצים לעשות את כל אותם הדברים המושחתים בעצמנו, אילו זכינו בעמדות כוח שלטוניות?"
"ובחזרה לברדוגו. בהרבה מקרים לא אהבתי את הסגנון שלו, יש לי חילוקי דעות עמוקים עם רבות מהדעות והאמירות שלו, אני מסתייג לחלוטין מדרך הפנייה שלו אל נבחרי ציבור. ואני גם חושב שהתלונה המתמשכת שלו על יחס מפלה כלפי אנשי ציבור ממוצא מזרחי, כולל הוא עצמו, עושה שימוש ציני בכאב החברתי האמיתי של כולנו והיא מקוממת ולא מוצדקת. כמרואיין, יצא לי לחוות בלא מעט פעמים, באופן אישי ביותר, את נחת זרועו כמראיין חזק ודעתן, לפעמים אלים, מסוג הראיונות שמשאירים אותך חבול ועצבני".
"אבל, אחרי שאמרתי את כל זה, החרם שהטילו על ברדוגו כמה מהפוליטיקאים המובילים בישראל שסירבו להתראיין אצלו במשך תקופה ארוכה, הוא מעשה לא דמוקרטי, ואולי אפילו אות לפחדנות ולזלזול בציבור גדול של מאזינים, שרוצים ובהחלט מגיע להם לשמוע את נבחרי הציבור שלהם מתראיינים גם אצל מראיינים פחות נוחים להם, מה לעשות. וההדחה הקולנית של ברדוגו, מעבר להיותה לא נכונה במובן הדמוקרטי, היא גם מתנה מיותרת לראש האופוזיציה ולעושי דברו, שקיבלו באהבה רבה קרדום נוסף לחפור בו באכזריות בעומק ליבה של החברה הישראלית. והם כבר עושים זאת בכיף, בחדוות יצירה, מחרימים, משסים, מלבים את האש הבוערת שהציתה החלטה מעוררת תהיות של מפקדת תחנת השידור הציבורי".
"התחנה, שהפעלתה ממומנת לא רק על ידי אנשי המחנה "שלנו" אלא גם על ידי המחנה האחר, שהוא שווה בגודלו ודורש – בצדק – לשמוע גם את האנשים "שלו" מעל גלי האתר. ובואו נזכור, שמקובל במדינה דמוקרטית שהתשתיות האלו שייכות לכולנו, ללא קשר לעמדותינו הפוליטיות ולהעדפה שלנו כלפי שדרן כזה או אחר".
