מכירים את שרה סילברמן?
שרה סילברמן היא שחקנית וקומיקאית עם פה ג'ורה, שעשתה קריירה מבדיחות על הפרשות גוף.
עכשיו תראו, להיות קומיקאית עם פה ג'ורה זה מגניב וחתרני וכמובן מאוד פמיניסטי, אבל בסוף קומיקאי צריך להצחיק. ושרה סילברמן כבר הרבה זמן לא מצחיקה.
אין דבר יותר עצוב מקומיקאי לא מצחיק.
למזלה של סילברמן היא גם אזרחית נאמנה ברפובליקת הקורבנות האמריקאית, שמאשימה את כול העולם ובת זוגתו על הרצף המגדרי, בפגמים שלה.
אז היא מצאה אשם: Jewface.
נסביר. בקרוב יעלה לאקרנים סרט על חייה של ראש ממשלת ישראל לשעבר גולדה מאיר ז"ל, בכיכובה של השחקנית הלן מירן. סילברמן כועסת, שבמקום ללהק לתפקיד יהודייה, למשל אותה, ליהקו שחקנית לא יהודייה, מירן, רק בגלל שיש לה Jewface, כלומר "פנים יהודיות". ובעיניה, זה גזעני, מתנשא ולא תקין פוליטית.
הטיעון של סילברמן מרתק, כי הוא חושף את המחלה האוטואימונית שתוקפת את עולם היצירה והאמנות בכלל, ומאיר באור מגוחך את הזהות היהודית האמריקאית הרפורמית בפרט.
בראיונות רבים שהיא ערכה, סילברמן מתגאה במשפחתה הרפורמית ובעיקר באחותה – רבה רפורמית שמתגוררת בירושלים. אלא שאליה וקוץ בה. כי בעיני הרפורמים, הזהות היהודית לא נשענת על הלכה, מסורת, או סנטימנט לאומי, אלא היא בעיקר עניין של הרגשה ופולקלור. "קישוט אקזוטי" כפי שהגדיר זאת בן שפירו.
את השאלה נפנה לגברת סילברמן: אם עד עכשיו הזהות היהודית שלך באה לידי ביטוי בקידוש על שרימפס, ובנגינת עוגב עם החברים הגויים שלך מטמפל עמנואל, איך פתאום עכשיו היא הפכה לגזע, ורק לשחקנים יהודים מותר לשחק תפקידים של יהודים?
התשובה טמונה בטרגדיה של עולם היצירה והאמנות בימינו. סילברמן אמנם יהודייה, אבל היא גם לבנה, ובאמריקה של היום, הלבנים הם הרעים הפריבילגים, שצריכים לכפר על חטאיהם בפני השחורים. סילברמן הבינה את העסק, הצטרפה לשגעת פוליטיקת הזהויות, ועכשיו היא על תקן "הקורבן", שמשתמש בזהות היהודית הכי רדודה ופרימיטיבית, כדי לקבל תפקידים.
כפי שפתחתי, עולם האמנות והיצירה סובל בשנים האחרונות מהתמכרות הולכת וגוברת לתרבות פוליטיקת הזהויות. מה שחשוב היום באודישנים בהוליווד זה לא איכות המשחק, אלא צפיפות הפיגמנטים. טקס האוסקר הפך כבר מזמן למפגן מחאה של BLM, וענקית הסטרימינג נטפליקס מתפקדת כזרוע ביצועית של רשידה טליב. תוסיפו לכך את "תרבות המחיקה" של יצירות קלאסיות, שלא מתיישרות עם הפי-סי, כמו חלף עם הרוח, בית קטן בערבה, ואוהל הדוד טום, ותקבלו עולם יצירה שישאיר אותנו בסוף רק עם סרטים אינפנטילים על גיבורי על וקומיקס.
התנועה הרפורמית באמריקה היא חלק מהמהלך הגדול. מרוב רצון להיות מיוחדים, אוניברסליים, ורב תרבותיים, מגיעים בסוף, בקצה שרשרת הטרלול, לראציונל האנטישמי שעומד מאחורי חוקי נירנברג והפרוטוקולים של זקני ציון.
איך אמר פעם סארטר: "יהודי הוא מי שמצביעים עליו שהוא יהודי", או בגרסה העכשווית: "יהודי הוא מי שיש לו פרצוף של יהודי".
