הקהילה היהודית בהודו קיימת במדינה מעל 2,500 שנה ברציפות, ועד לאחרונה התקיימו ברחבי תת היבשת ההודית מספר רב של קהילות יהודיות. עם הקמתה של מדינת ישראל עלו אליה רוב יהודי הודו, וכיום נשארו במדינה כ-5000 יהודים הממשיכים את המורשת העתיקה של קהילת יהודי הודו המפוארת.
אחת מהן היא סינהורה ששון פאנסאפורקר, המשמשת כנציגת משרד ארגון הסיוע היהודי ה-"ג'וינט" (JDC) בהודו. נפגשנו איתה לשיחת זום כדי לשמוע על המצב של הקהילה היהודית שנשארה בהודו, ועל האתגרים הניצבים בפניה בשנת 2022.
החתונה היהודית האחרונה בהודו בשנת 2021. צפו
"אין מספיק ילדים יהודים"
"שמי סינהורה ששון פאנסאפורקר נולדתי וגדלתי במומבאי. אני נשואה לששון כבר 28 שנים ויש לנו שתי בנות שאחת מהן עשתה עלייה, ואחת מהן תלמידה בבית ספר" אומרת סינהורה בפתח דבריה. היא ממשיכה לספר: "אני עובדת עם ארגון הג'ויינט כבר 17, יש לנו תוכניות המותאמות לכל הגילאים וחברי הקהילה מכל הגילאים משתתפים בתוכניות שלנו. לילדים יש בית ספר של יום ראשון שבו מלמדים אותם על היהדות".
אז אין בית ספר יהודי לקהילה?
"היום אין לנו בתי ספר יהודיים בכל מקום, כי אנשים מפוזרים בכל אזור מומבאי" עונה סינהורה, "יש לנו שלושה בתי ספר יהודים במומבאי שלמעשה 99 אחוז מהלומדים בהם הם אינם יהודים, והם מתפקדים כבתי ספר רגילים ולא כבתי ספר יהודים. בעבר לימדו בהם יהדות ועברית, אבל עכשיו כבר לא מלמדים את המקצועות האלה כי אין מספיק ילדים יהודים. כרגע ארגון ארגון הג'ויינט מארגן שיעורי עברית לחברי הקהילה שמעוניינים בכך. מלבד זאת, כיום שני בתי הספר היחידים שמתפקדים כבתי ספר יהודים הם בתי הספר של חב"ד".
6+
6+עולים ארצה לחפש שידוך
אנו מבקשים מסינהורה לתת מעט רקע על מצב הקהילה היהודית בהודו של היום. בתגובה היא משיבה: "היום נשארו פחות מ-4000 אנשים במומבאי, ישנה קהילה נוספת בעיר אחמדאבאד שבמדינת גוג'ראט". סינהורה עוברת לדבר על הקשיים של קיום חיים יהודיים בהודו: "החוק ההודי לא מחייב מעסיקים לתת ליהודים חופשות בחגים היהודים, וכך יוצא שיש כאלה שנאלצים לעבוד גם בראש השנה ויום כיפור. בנוסף, כיוון שיום ראשון הוא יום המנוחה בהודו ולא שבת, הרבה מחברי הקהילה נאלצים לעבוד בשבת".
אם כך, מתעוררת השאלה, האם הקהילה סבלה מאנטישמיות לאורך השנים?
"לאורך השנים הקהילה שלנו לא סבלה מאנטישמיות וחיינו בהודו חיים טובים. בשנת 2008 ההתקפה על בית חב"ד במומבאי זעזעה את כולנו. צריך לזכור שההתקפה לא קשורה לחברה ההודית אלא לקיצוניות איסלאמיסטית גלובאלית".
אנו עוברים לדבר על חיי הקהילה, ומתוך כך עולה השאלה המתבקשת: מה הן התחושות בקרב צעירים יהודים בקשר לעליה וציונות?
סינהורה עונה: "עם הקמת מדינת ישראל רוב הקהילה המקומית היגרה אליה. היום צעירי הקהילה הם ברובם מאד ציונים ומאד מחוברים ליהדות ולמדינת ישראל. אחת הסיבות העיקריות שגורמות לרבים מהם לרצות לעלות לישראלי היא החיפוש אחר בני זוג יהודים. ככל שעוברים הדורות ישנם פחות ופחות יהודים בהודו והדבר מקשה על צעירי הקהילה שלא רוצים להתבולל, למצוא בני זוג יהודים. תחשוב שפעם לאנשים היו 6 או 10 ילדים ואפילו יותר, והיום יש להם ילד או שניים. החתונה האחרונה שלזוג יהודי בהודו היתה של הזוג שמיר רפאל טלקר וסטפי אליאס אבלקר ב-12.12.21" קטע וידאו מחתונה זו פותח את כתבה זו.
6+
6+לאחר מכן, סינהורה מונה סיבות נוספת שבגללה צעירי הקהילה חפצים לעלות ארצה: "הרבה מהצעירים היהודים פה גם מעריצים את צה"ל ורוצים להתגייס אליו ולהגן על המדינה. בנוסף, יש צעירים שמעוניינים לשמור שבת וללמוד עוד על הדת שלהם, בגלל זה יש כאלה שמגיעים לישראל כדי ללמוד בישיבה ונשארים. הצעירים רוצים לעלות ארצה כדי לנהל חיים יהודיים".
מה מספרים אלה שעלו?
"הם עולים לישראל ולא רוצים לחזור. ממה שהם מספרים לנו הם מאושרים ושמחים בישראל".
"למה שלא נעלה בעצמנו?"
הקהילה בהודו מחולקת ליהודים ממוצאים שונים. ישנם יהודים ממוצא עיראקי שהתיישבו במומבאי ומכונים הקהילה הבגדדית, ישנה את קהילת יהודי קוצ'ין, ובנוסף בשנים האחרונות התגלו הקהילות האבודות של בני מנשה ובני אפרים שחידשו את הקשר שלהם עם העם היהודי. הקהילה הגדולה ביותר מבין הקהילות היהודיות בהודו שעליה נמנים סינהורה ומשפחתה היא קהילת "בני ישראל", הנחשבת לוותיקה ביותר מבין הקהילות היהודיות בהודו. בהקשר זה מספרת סינהורה:
"כיום קהילת בני ישראל נמצאת בהודו יותר מ-2500 שנים – לפי המסורת שלנו בעקבות חורבן בית ראשון. מספרים כי בזמן החורבן, ספינה נמלטה מארץ ישראל כשהיא מלאה באנשים. לאחר מסע ארוך בים הספינה נקלעה לסערה והניצולים — שבעה גברים ושבעה נשים — הגיעו לחופי הודו. ההודים המקומיים חיבקו אותם ועזרו להם בשיקום. אנחנו מאמינים כי אנחנו צאצאיהם של אותם זוגות. במשך שנים רבות נותק הקשר בין קהילת בני ישראל לבין שאר בעולם היהודי והוא חודש כאשר קהילת בני ישראל באה במגע עם קהילת יהודי קוצ'ין, שמוצאה בסוחרים יהודים ממוצאים שונים שהתיישבו בעיר קוצ'ין שבמדינת קרלה".
6+סינהורה מוסיפה: "הקהילה היא מאד מסורתית ואנחנו מאד גאים בזהות היהודית שלנו. בני הקהילה מציינים את כל החגים כאשר החגים הכי חשובים עבורנו הם ראש השנה יום כיפור ושמחת תורה. ראש השנה הוא חגיגה מיוחדת שבה אנו מכינים המון מאכלים מסורתיים ומחלקים לכל השכנים, יהודים ולא יהודים. לקהילה שלנו יש מאכלים מיוחדים יהודים-הודיים שאנחנו מכינים לחגים שההודים הלא יהודים לא מכינים".
סינהורה מבקשת להוסיף: "אנחנו בני ישראל מעניקים חשיבות רבה לאליהו הנביא, לפי האמונה שלנו הוא ביקר בבתים שלנו כשהוא ביקר בהודו. למעשה יש ציון בעיר אליבאג שאנו אנו מאמינים כי משם הוא חזר על גבי הכרכרה שלו השמימה. בכל אירוע משמח אנו עורכים טקס שנקרא מלידה שנחשב סגולה למזל טוב. בטקס אנו מזמינים את הנביא אליהו לכבד את האירוע בנוכחותו, ושרים את השיר של אליהו הנביא. אנו מכינים מנה העשויה מאורז, סוכר, קוקוס, אגוזים והל, לצד 5 או 7 סוגי פירות או פרחים".
6+
6+לסיום אנו שואלים את סינהורה האם היא ובעלה חושבים לעלות בעצמם לארץ בתגובה היא עונה בחיוך: "יום אחד אולי אני ובעלי נעשה, אנחנו עוד לא בטוחים אם זה יקרה או לא אבל זה נמצא לנו בראש כל הזמן. בסופו של דבר אנחנו מאמינים שכל היהודים צריכים להיות בישראל, אז אם ככה, למה שלא נעלה בעצמנו?".
