דלג לתוכן הראשי
קרדיט: שאטרסטוק
קרדיט: שאטרסטוק

שמירה על שגרה כלכלית בימי אי וודאות // טור

יצחק אבוחצירא
יצחק אבוחצירא

המשק הולך ונסגר בעקבות גל התחלואה החמישי ונמצא בסגר דה פקטו. נראה שכרגע אין תוכנית סדורה עם אבני דרך, ובעיקר אין סיוע, תוכנית ותשובות. מה עושים?


מי שנוסע בשבועות האחרונים בכבישי ישראל (בעיקר הבינעירוניים) עשוי לחשוב שאנחנו נמצאים באמצע חודש אוגוסט. אותה תקופה בה רבים נופשים או נמצאים בחופשת הקיץ יחד עם הילדים בדרך לאטרקציה בצפון או בדרום,  מה שגורם בזמנים אלו לכך שהפקקים כמעט נעלמים.

לצערי הרב, הפעם – החוסר במכוניות נובע מסיבה פחות שמחה. אומנם בפועל מדיניות הבידודים שהתקיימה עד לאחרונה בעיקר כלפי ילדים בוטלה – אך עם זאת ילדים רבים עדיין נכנסים לבידוד, מה שגורם לעובדים רבים להיעדר ממקום עבודתם. עד כה עמד משרד האוצר בסירובו לפצות עסקים תוך התעקשות על: "אין סגר – אין פיצוי", אך למרות זאת הממשלה החלה בבחינת מתווה סיוע למגזרים ספציפיים, זאת בנוסף, לקידום חקיקה לתשלום עבור ימי בידוד לעצמאים רטרואקטיבית החל מיולי 2021.

מדיניות אין סגר – אין פיצוי. שר האוצר אביגדור ליברמן

אין צורך בנסיעה מחוץ לעיר, מספיק להסתובב ברחובות העיר ולדבר עם בעלי העסקים כדי להבין את הנזק המשמעותי של המצב. סוג של מעגל קסמים –  אין תנועה ברחובות =  המחזור העסקי של העסקים הקטנים יורד = אי הוודאות על ההכנסות מובילה לחשיבה לחשוב על דרכי צמצום הצריכה המשפחתית = מה שמוביל חזרה לירידה בהיקף העסקאות במשק. סגר אין, אך ירידה בהכנסות וברווחים מורגשת במשקי בית רבים בישראל.

מהי היכולת של המדינה לפצות? כל מי שממהר להסביר למה אוצר המדינה לא יכול עוד לשלם פיצויים, חשוב להדגיש, למרות התפשטות האומיקרון תחזית בנק ישראל לצמיחה אופטימית. לפי התחזית העדכנית, התוצר צפוי לצמוח בשיעור של 5.5% בשנת 2022 – ללא שינוי מהתחזית הקודמת של חודש אוקטובר 2021. וגם אם משקללים את היקף הבידודים בדומה לנותני סגר מס' 3, הפגיעה במשק תסתכם ב-0.5% מהתוצר. כלומר מבחינת הכנסות למדינה בשנה הקרובה אזי שיש מקורות תקציביים ויכולת להעמיד מתווה פיצויים מתקבל על הדעת.

הדילמה הכלכלית – ברכה וקללה

החשש המוביל אצל ההנהגה הכלכלית מובנים ביותר, באם תהא מדיניות פיצויים רחבה, אזי יכול ותהיה השפעה התנהגותית משמעותית וגם אם הסגר דה פקטו ייפסק הפחתת הפעילות תימשך והצורך בפיצויים ילך ויגדל. עד לא מזמן ברכת פיצוי החל"ת שהייתה מנת חלקם של כמיליון ישראלים, הפכה במהרה לקללה עבור המשק הישראלי שהיה בו חוסרים משמעותי של עובדים, בעיקר בעסקים הקטנים שמהווים את עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית. טבחים ועובדי מטבח לא הסכימו לחזור לעבוד בשכר השווה ולעיתים הנמוך מאלטרנטיבת החל"ת. אפקט החל"ת מורגש עד היום בחברות כח האדם השונות שלא מצליחות לגייס עובדים למשרות עם הכנסה נמוכות מהשכר החיצוני.

פתרון אפשרי – מידה כנגד מידה

ראשית, הבסיס הוא שמדיניות הפיצויים של משרד האוצר צריכה להיות בהלימה למדיניות ההגבלות של משרד הבריאות. שנית, ההסתכלות על ענפים היא הסתכלות לא נכונה, הבחינה צריכה להיות ברמת העוסק / בעל השליטה / האדם המפוצה שעומד מאחורי הפיצוי. שלישית, הפרדה בין עסקים גדולים ובעלי נתח רווח משמעותי לבין עסקים קטנים שחוסר רווח של חודש אחד יכול להוביל לכאוס כלכלי למשפחות שעומדים מאחורי אותם עסקים.

מסעדה ריקה בתל אביב. צילום: מרים אלסטר פלאש 90

בסוף גם לקפיטליזם צריך להיות רף מינמלי של סוציאליזם, בוודאי בחברה מתקדמת במדינה עם ערכים יהודים.  כך לדוגמא, אין ספק שפגיעה בזמר מפורסם שמרוויח עשרות אלפי שקלים וכעת אינו יכול להופיע, היא אכן פגיעה משמעותית עבורו, אך הכנסותיו מאפשרים לו "לספוג" מספר שבועות ללא הופעות. לעומתו בעל חנות רחוב לממכר ביגוד שהכנסותיו נחתכו ב-30% ויותר מהווים מכה אנושה לחיי היומיום של המשפחה המתפרנסת מאותו עמל. כלומר לא ענף עסקי – אלא יכולת ההשתכרות של המשפחה.

מתווה גמיש שורת הרווח / שורת ההכנסה – תלוי במפוצה – צריך כל הזמן להעמיד לנגד עינינו את מטרת הפיצוי – שמירה על יכולת ההשתכרות של המועסקים ושמירה על מקומות העבודה שלהם. באם זו ההגדרה של המטרה אזי שיש צורך בהפרדה בין עסקים גדולים בהם שורת ההכנסות היא העיקרית לבין עסקים קטנים בהם שורת הרווח היא החשובה. הסיבה טמונה שוב ביכולת ההשתכרות של המועסקים.

אבי סלמה. התמונה באדיבות המצולם

 בעוד עסקים גדולים מחזיקים עובדים רבים (עשרות, מאות ולעיתים אלפים), אזי שיכולת תשלומי המשכורות של עסק גם בלא רווח תלוי בהיקפי ההכנסות. כל מקום עבודה של מועסק שמצליחים לשמר, עדיף על עובד שנפלט משוק העבודה ועלותו למדינה גדולה הרבה יותר – דמי פיצויים, קצבאות הבטחת הכנסה, הכשרות, השמה מחדש ועוד. לעומת זאת בעסקים קטנים הנושא המרכזי הוא שורת הרווח, מהסיבה הפשוטה בעסק קטן בדר"כ הבעלים ובני משפחתם הם המועסקים בעסק ויכולת העמידה שלהם בתשלומים וכן יכולת הצריכה תלויים בשורת הרווח בעסק.

בשורה התחתונה הקונספציה צריכה לעבור מטבלאות אקסל מורכבות, למטרה ברורה ערכית ומשמעותית – שמירה על הכבוד של המועסק, דאגה שהכנסתו גם אם תפגע – תפגע באופן מידתי וכמובן שמירה על מקומות העבודה פעילים באמצעות מעסיקים ולא באמצעות מנגנונים ממשלתיים של קצבאות וחל"ת.

הכותב הוא אבי סלמה, מנכ"ל הנציגות הישראלית של Hyposwiss