השבוע פרסמה וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין גילוי דעת רחב ומקיף בניסיון להתמודד עם תקיפות סייבר וזליגת מידע בעקבות פרשת NSO. מדובר אכן בנושא חשוב שיש להתייחס אליו אך הביצוע הנמהר כושל. הוועדה קיבלה החלטות אופרטיביות משמעותיות שהשפעתם על ציבור עורכי הדין ולקוחותיהם רחבות, ללא בדיקה מספקת וללא שיתוף ציבור עורכי הדין באופן שיאפשר תיקונים מתבקשים.
אם לא די בכך, הוועדה הודיעה כי הנוהל שחיברה מחייב וכי עורך דין שלא יעמוד בכך יעבור עבירה אתית. לא ברור מאיפה ינקה הוועדה סמכות זו, אך חמור מכך מסקנותיה מוטעות מהיסוד.
מסתבר כי וועדת האתיקה הארצית חיברה את הנוהל עם הרשות להגנת הפרטיות, מחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ומערך הסייבר הלאומי, אך החליטה להטיל את החובה והאחריות החוקית במלואה על ציבור עורכי הדין.
ראשית, גילוי הדעת מחייב כל עו"ד שמחזיק "מידע רגיש" להחזיק מאגר מידע רשום אצל רשם מאגרי המידע. מהוא אותו "מידע רגיש"? מדובר מושג רחב ביותר שכולל למעשה כמעט כל עורך דין, שהרי מטבע עבודתו מחזיק במידע שעשוי להיות רגיש ללקוחותיו. ואם החליטו החלטה כזו גורפת, מדוע לשכת עורכי הדין לא פעלה להגשת פטור בחקיקה לציבור עורכי הדין שיסיר את הנטל הכלכלי הכבד שהדבר ייצור?
שנית, גילוי הדעת הופך את נטל ההוכחה וקובע כי מי שלא יעמוד ברף מינימאלי שנקבע הדבר יחשב עבירה אתית ועלול להביא להעמדתו לדין משמעתי, אך כלל לא ברור מה הם אותם "אמצעים הגנה סבירים" או "סיסמאות הזדהות חזקות" שעל עורכי הדין לנקוט?
מעניין גם יהיה לבדוק כמה עורכי דין יהיו מסוגלים לעמוד בחובה שנקבעה לוודא שמערכות ההגנה שבראשותם מעודכנות ולהתעדכן בקדמת הטכנולוגית בהקשר זה.
סוגיה נוספת עוסקת באיסור האפשרות לעבוד עם דואר אלקטרוני ואפליקציות חינמיות כגון Gmail או WhatsApp. לא ברור מדוע נקבע כי תוכנות אלו בהכרח אינן בטוחות, ובוודאי שספק אם הדבר ניתן לאכיפה היות ולקוחות עורכי הדין משתמשים בתוכנות אלו ויקשה עד מאוד להעבירם לתוכנות שבתשלום כתנאי מקדים לכל ייעוץ משפטי.
גילוי הדעת מבקש לבטל כמעט לחלוטין את השימוש בתוכנות חזותיות אלא אם אותו עורך דין מוודא כי לא נעשית הקלטה, צפיה או הסרטה דרך צד שלישי של הישיבה. מדובר כמובן בדרישה שלא ניתן לעמוד בה היות ואין אפשרות לוודא מה קורה מצידם השני של המשתתפים בישיבה שלא נמצאים בה פיזית.
תהיה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא עצם עיסוק ועדת האתיקה בקביעת עמדה מקצועית ומחיבת בתחום כל כך רחב. הועדה מוסמכת לדון בחוות דעת מקדימות הקשורות לענייני משמעת של ציבור עורכי הדין, אך לא ברור מהיכן היא ינקה את הסמכות לפעול כגוף מחוקק שחוות דעתו מחייבת.
שאלה המתחייבת בהקשר זה היא מדוע הוראות מחייבות אלו לא פורסמו מבעוד מועד טורם אימוצן במועצת לשכת עורכי הדין, ללא שיתוף הציבור, מבלי שניתנה דעתם של עורכי הדין ומבלי שהתקיים על כך דיון לגבי ההשלכות של הוראות אלו?
גילוי הדעת עוסק בנושא חשוב ואולי הגיע מכוונות טובות, אך לנוכח הפגמים המהותיים שצוינו הוא בוסרי, בלתי מגובש דיו וציבור עורכי הדין לא יוכל לעמוד בו.
הכותב הוא עו"ד עמיחי וינברגר מפירמת משרד עורכי דין ויינברגר ברטנטל ושות'.
