תתנו לנו סיכוי
עברנו שבוע לא קל, כעסנו, רקענו ברגלנו, השמענו קול צעקה בעיקר ברשתות החברתיות אבל זה כבר לא באופנה להתהלך ברחוב ואנחנו לא ב-2011, אנחנו בעיצומו או סופו של גל חמישי (לא ברור) ומי בכלל יודע איפה שמנו את האוהל מאז? אבל מה שבטוח הוא שאסור לנו להפסיק, אם אנחנו רוצים סיכוי לסיים את החודש בכבוד.
חלק מהחברות אמנם התקפלו בעקבות הלחץ הציבורי והשם הרע שיצא להן אך יש תחומים נוספים שעלו כמו דלק שעלה ב-34 אגורות, חשמל שעלה ב-5.7% וארנונה. תשלומים שהכרחיים לכולנו ולא פוסחים כמעט על אף אחד. אפשר לחזור להתחלה ולומר שהכול באשמת עליית מחירי הפחם בעולם וזה מגיע גם אלינו, או לומר כי עליות מחירים במשק הן דבר טבעי כל עוד הן קורות באופן מאוזן, הרי זה לא חדש שיש עליות מחירים אבל אין זה אומר שאנו חייבים להסכים עם זה.
יקר פה, אין חדש תחת השמש. יקר בעיקר אם אתה צעיר, ללא עבודה מסודרת או במשרה מלאה שלא נומר ללא יכולת להישען על ההורים משום שגם להם יקר. על מנת להמחיש את הבעיה אתחיל בסיפור. השבוע חברה סיפרה לי שהיא עושה הסבת מקצוע, מעבודתה הנוכחית להיי-טק. כששאלתי אותה למה, היא אמרה לי כי זה פשוט לא אפשרי עם המשכורות שהיא מרוויחה (יש לומר משכורת מכובדת, מעל הממוצע) להתקיים. היא הסבירה לי שהיא שעכשיו שיש לה ילד היא לא יכולה יותר להסתפק במשכורתה הנוכחית. למה אני מספרת את זה?
הרי יקר פה, אז למה אנחנו לא ישר הולכים לעבוד בהיי-טק? יכול להיות שהם צודקים? יכול להיות שאין ברירה אלא להסתגל למציאות? ללכת אל המקום היחיד שבו צריכים מאוד עובדים וגם משלמים להם? האם העתיד של כולנו הוא בהייטק?
"לכו להייטק" כפתרון כולל זו אמירה מופרכת, שהעובדה שהיא עדיין נשמעת כל יום, מלמדת, בעיניי, כמה עמוק הפער בין הדורות כרגע. הרי כולם יודעים שאנשים שבוחרים במקצוע הלא נכון הופכים להיות מרירים, שחוקים, דיכאוניים, וגם פשוט עובדים לא טובים שמוציאים לא מעט ימי מחלה. אבל הלהט לכבות כל תלונה באמירה "מפונקים" כל כך גדול, שהוא גורם לאנשים להאמין שאם יש מקצוע אחד שבו כן מרוויחים טוב, זה מספיק. מי שאומר לכולם ללכת ולסחוט את הבונוסים של ההייטק מוכן לחיות בחברה שאין בה רופאים ומורים ומטפלים, שאנשים בה לא יכולים לבחור פשוט להתפרנס בסדר, בלי להשקיע את כל חייהם בלרדוף אחרי איזה מכה, ושמדברים בה על זה שלצעירים יש "אינסוף אפשרויות" אבל בסופו של יום נשארים רק עם אפשרות אחת.
לרצות לעבוד במקצוע שלכל הפחות מתאים לך זה לא פינוק. לרצות זמן פנוי וחיי משפחה זה לא פינוק. אפילו לקוות לזה שלעבודה שלך תהיה איזושהי משמעות בעולם גם לאנשים שאינם בעלי המניות של החברה שאתה עובד בה זה דבר שיש לו ערך. ואם יש פה עוד הבדל בינינו לבין הדור הקודם, ההבדל הזה הוא דווקא לטובתנו. אין לי שום דבר נגד היי-טק, אני משאירה את זה כאופציה פתוחה לעבודה כי גם אני מבינה שזה העתיד אבל אין היגיון בזה שרק זה יהיה העתיד.
תתנו לנו סיכוי לשרוד פה, כי רק הולך ונהיה קשה יותר, עליות המחירים העכשוויות הוכיחו זאת והן משקפות את יוקר המחיה פה בצורה הברורה ביותר. הן גם הוכיחו שאנחנו לא עד כדי כך פראיירים וכשאנו רוצים אנחנו יודעים לדאוג יפה מאוד לעצמנו.
עוד דבר, תתנו לנו סיבה להישאר, מגיע לנו לקבל פה חלקת אדמה או כמה מטרים להניח עליהם את הראש. חלקנו עדיין חולמים על להקים בית מלון בתאילנד או לפרוץ בארצות הברית, שמענו את הסיפורים ואנחנו מאמינים להם כי חלק מהם לפחות, חזרו להשוויץ ויש הוכחות.
דבר אחרון, תפתחו את השוק לתחרות. עזות המצח של אותם חברות הגיעה בגלל שאין תחרות בשוק הישראלי. אנחנו מדינת מונופול, אף אחד לא מעז להוריד מחירים כדי לא לעצבן את המתחרה ממול ונוצר מאזן אימה שבסוף מי שסובל ממנו זה הצרכן. ואם נחזור לנקודת ההתחלה, תעלנו את הזעם אל עבר החברות הפרטיות אבל איפה ירידות המחירים על המיסים שאנו משלמים? על מה שבבעלות המדינה והיא השולטת בה? לזה אני עוד מחכה.
