כעורכת דין לענייני משפחה מגיעות לפתחי פניות שונות על רקע חילוקי הדעות בסוגיה זו, מה עושים כאשר אין הסכמה בין שני ההורים באשר לחיסון, איך מתנהגים כאשר הילד כבר בגיל הבעת דעה וההורים מתנגדים וכיצד פוסק בית המשפט כאשר נושא זה מגיע לפתחו?
כאמור, מאז שקמה האפשרות בישראל לחסן ילדים נגד קורונה, הורים רבים מתחבטים בשאלה האם לחסן את ילדיהם או לא. כיום כבר לכולנו ידוע ששירותי הבריאות העולמיים מתריעים כי נגיף הקורונה יכול לגרום למחלה קשה ואף למוות וכן להשפעות שליליות ארוכות טווח הפוגעות באיכות החיים, גם אצל ילדים אפילו אם אינם סימפטומטיים ומקבלים את המחלה בצורה קלה. מה עוד שטענת הרופאים התומכים בחיסון ילדים, אומרת כי כל סיכון מהחיסון בטל בשישים לעומת חומרת החשיפה לנגיף והסכנה לחלות בו. מחד, נתונים אלו הם שמובילים הורים רבים לקבל החלטה שנכון לחסן את ילדיהם, מאידך, גם התלבטות ההורים בנושא זה היא טבעית והגיונית לאור אי הידיעה בדבר השלכות החיסון העתידיות.
מעט על המחלוקת שקמה בין הורים גרושים:
עד לפני מס' חודשים, ניתן היה לחסן נגד קורונה רק ילדים בגילאי 12 ומעלה וסוגיית ההורים הגרושים היתה פחותה, בתי המשפט פסקו לרוב על פי דעת ורצון הילד, אך מאז שהורחב האישור ואושר מתן חיסון נגד קורונה גם לילדים בני 5-11 המחלוקת הקיימות התרחבו להורים אשר ילדיהם נמצאים בטווח הגילאים ושאינם יכולים לקבל החלטה מושכלת לבד עקב גילם הנמוך.
טרם אציג מעט מהחלטות בתי המשפט יש להבהיר כי אין חוק בישראל אשר יכול לחייב אדם לקבל חיסון כלשהו. מדובר בהחלטה רפואית, אישית ופרטית אשר כל אדם כשיר משפטית מקבלה על פי שיקוליו.
כל עוד יש הסכמה בין ההורים בנוגע לטיפול הבריאות בילדיהם – אין בעיה. מה קורה כאשר אין הסכמה? איך מתמודדים עם אי הסכמה בעניין חיסון הילדים נגד קורונה? כמו בכל נושא הנוגע לילדים, דרך המלך תמיד היא לנסות ולהגיע להסכמו בין אם לבד ובין אם להיעזר באיש מקצוע שיביע דעתו ויכריע במחלוקת.
חילוקי דעות בין הורים נשואים בנושא של טיפול רפואי לילדים אינם דבר יוצא דופן ולא אחת, קיימות אי הסכמות בעניין זה גם בזמן שגרה, על אחת כמה וכמה כאשר ההורים גרושים ודעותיהן חלוקות. על כן, אין זה מפתיע כי בקרב לא מעט מן הזוגות הגרושים ישנה מחלוקת בסוגיית חיסון הקורונה, גם אם עד כה לא הייתה מחלוקת של ממש בענייניים רפואיים ביום יום ולכן לא פעם נדרש התערבותו של בית המשפט בסוגיה.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי בענייני רפואה של ילדים, ינהגו ההורים בהסכמה. בהיעדר כזו, יכריע בית המשפט לענייני משפחה/ביה"ד הרבני – בהתאם לעיקרון טובת הילד. לפיכך, כאשר בתי הספר ו/או קופות החולים חילקו אישורי הורים למתן חיסוני קורונה, נרשם על גבם כי אם ההורים גרושים או פרודים, נדרשת חתימת שניהם על גבי טופס האישור בטרם יינתן החיסון. הלכה למעשה, במקרים לא מעטים אין הקפדה על כך בקופות החולים ואפילו במתן חיסונים בבית הספר ולכן, כאשר קיים חשש מצד הורה כי ההורה השני עלול לחסן את הילד נגד רצונו של ההורה האחר, ניתן להגיש בקשה למתן צו מניעה ובית המשפט יידרש לדון בכך.
כאמור, כאשר הילדים כבר בגיל העשרה נהוג להתחשב גם בעמדתם. ואם ישנה מחלוקת ביהמ"ש לא יסתפק רק בעמדת ההורים וימנה אפוטרופוס לדין, כלומר, עורך דין שלישי שייצג באופן נפרד את הילד. הוא ישמע את רצונותיו וסיבותיו וידווח על כל אלה לביהמ"ש לטובת הכרעה.
אם נסתכל על הדברים מהכובע האחר שלי, מגשרת בסכסוכי משפחה, ההמלצה הראשונה שלי להורים היא להקשיב זה לזו, לשמוע מה הם הנימוקים בעד או נגד החיסון ולראות האם האחד מצליח לשכנע את האחר בעמדתו בהסתמך על מחקרים רפואיים, המלצות רופאים וכדו'.
היה וחוסר ההסכמה עומד בעינו, לא נותר אלא לפנות לבית המשפט לענייני משפחה / ביה"ד הרבני אשר יכריע עבור ההורים האם הילד יחוסן או אם לאו. אציין כי היה וענייני הילדים נדונו בעבר בכל אחד מהגופים בית הדין הרבני / בית המשפט לענייני משפחה – הוא זה אשר יכריע במחלוקת בין ההורים גם בעניין הנ"ל ויש לפנות אליו בסוגיה זו.
שיקוליו של בית המשפט:
כאשר בית המשפט נדרש לקבל החלטה באשר לחיסון ילד נגד קורונה הוא יכריע בעניין על בסיס שלושה פרמטרים עיקריים: חוות דעת רפואית, עמדת ההורים, רצונו של הילד.
לעניין חוות דעת רפואית בהקשר הזה נאמר כי בתי המשפט מסתמכים על הפסיקה הקיימת שקובעת שכשמדובר בחיסונים שגרתיים, אין צורך בקבלת חוות דעת רפואית וברירת המחדל היא שיש לפעול על פי הנחיית הרשויות ולערוך את החיסונים הנדרשים וביניהם קורונה כהמלצת משרד הבריאות. על כן, בתי המשפט יכולים להסתמך במקרים הללו על המלצת משרד הבריאות לחיסון ילדים ואין הכרח להציג חוות דעת רפואית נוספת התומכת במתן חיסון. ולכן נטיית בתי המשפט על פי הפרמטר הזה היא כי יש לחסן נגד קורונה.
הפרמטר השני הוא עמדת ההורים בעניין החיסון ונימוקיהם להכרעה הרצויה מבחינתם. ההורים יצטרכו לנמק התנגדותם / תמיכתם במתן חיסון לטובת הכרעת בית המשפט.
הפרמטר השלישי ושכיום ניתן לו בבתי המשפט משקל רב היא עמדתו ורצונו של הבגיר. עמדת הילד הבגיר תילקח ע"י בית המשפט בחשבון ככל שהוא בוגר דיו כדי להבין את משמעות ההחלטה. בית המשפט אף רשאי להתיר לבגיר להתחסן חרף התנגדות הורהו ככל שלא מצא בסיס איתן להתנגדות ההורים ושוכנע כי זהו באמת רצונו האמיתי של הבגיר.
ניתן לראות כי "בפסק דין שניתן לפני כמה חודשים קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ילדים כבני 15 יחוסנו על אף התנגדות אביהם לכך. בית המשפט התחשב בעמדות ההורים וכן בעמדות הילדים, שביקשו לקבל את החיסון והביעו בגרות והבנה ביחס לנושא".
"במקרה אחר, התיר ביהמ"ש לנערה כבת 16 להתחסן נגד קורונה, חרף התנגדות אמה לכך. ביהמ"ש התייחס לגילה של הילדה ולרצונה העז להתחסן והעדיף אותו על פני עמדת האם שהתנגדה לכך".
ככל שישנה המלצה מהרופא ואין מניעה בריאותית למתן קבלת חיסון, בית המשפט, ככל הנראה, יאשר לחסן את הילד למרות התנגדות האב/האם, במיוחד על רקע גילו ורצונו. אם הילד אינו מעוניין להתחסן ואילו ההורים רוצים נראה כי בתי המשפט נוטים שלא לחסן בגירים בכפייה.
מניסיוני כיום בבתי המשפט בעניין דנן נראה כי אין החלטה גורפת ובסופו של דבר ההחלטה תלויה בשופט שדן בתיק ובהשקפות החיים שלו בעניין מתן חיסון נגד קורונה.
בנימה אישית, הורים צריכים להבין שגם אם כיום בוטלו בידודי הילדים וזה לכאורה כבר לא מפריע לשגרת חיינו, הקורונה היא מחלה קשה שפוגעת גם בילדים – ואנחנו עוד לא יודעים מה עלולים להיות הנזקים העתידיים, ברגע שהקורונה הופכת ע"י חיסון למחלה ברת מניעה גם עבור ילדינו, זכותם של ילדינו לקבל את ההגנה הזו כפי שאנו דאגנו להתחסן ולהגן על עצמנו.
