– א –
בשתי הפרשות האחרונות שקראנו בתורה, פרשת משפטים וגם פרשת יתרו, יש כללי יסוד עיקריים המלמדים כיצד צריכה להתנהל מערכת המשפט. בפרשת יתרו מדובר על כך שהעומדים בראשה צריכים להיות 'יראי אלוקים אנשי אמת', ובפרשת משפטים מוזהרים אנו שלא להטות משפט, להתרחק מדבר שקר ולא להאשים 'נקי'.
למרבה הצער השבוע, למחרת שבת פרשת משפטים, התגלה לעין כל כי מערכת המשפט בישראל הפוכה במאה ושמונים מעלות ממה שהיא אמורה להיות. שני אירועים שהתרחשו ביום ראשון – סיכום כהונתו של מנדלבליט ובחירת היועץ המשפטי הבא – מסמלים את כל הרע והמסואב במערכת המשפט אצלנו.
בישיבת הממשלה ביום ראשון אמר ראש הממשלה בנט, בדברי הפרֵדה הנרגשים לאיש שרק בזכותו הוא יושב היום על כיסא המלך: "מילאת את תפקידך בצורה הממלכתית ביותר".
בניגוד לבנט ושרי ממשלתו הבכירים שחזרו על דברי החנופה, איש איש בסגנונו – בעיני הציבור הרחב מנדלבליט ייזכר כמי שמילא את תפקידו בצורה הכי לא ממלכתית, וכמי שדרדר את מערכת המשפט בישראל לשיא הנמיכות והשפל.
אם גם לפני כן הצליחה 'הדיקטטורה המשפטית' (בתוארה הרשמי 'מהפכה חוקתית') לשדוד מהעם את זכותו הדמוקרטית, לבטל את החלוקה ההכרחית בין שלוש הרשויות, ולהעניק לעצמה את זכות ההכרעה השמורה לכנסת, כנציגי העם, הריבון – בא מנדלבליט, ברצון או באונס, והעלה את המגמה הזאת לפסגות, או נכון יותר: הורידה לתהומות של שפל.
מאז קום המדינה לא היה יועץ משפטי שהחליט לנהל בעצמו את המדינה במקום מוסדותיה הנבחרים, הכנסת והממשלה, כמו היועץ המשפטי הפורש. והעולה על כולנה: תפירת התיקים השערורייתית וההפיכה השלטונית שביצע תוך ניצול ציני מחפיר של כוחו וסמכותו.
השבוע לפני שלוש שנים, בשבת פרשת משפטים, עורכת דין דתייה נעצרה והוסעה בשבת לחקירה, רק משום שאמרה למנדלבליט ברחוב, בדרכו לבית הכנסת, את המשפט המפורסם: 'פרשת משפטים, בושה'.
מהראוי היה, למען השלמת התמונה ההיסטורית, אילו היו מזמינים את עורכת הדין האמיצה לטקס הפרֵדה שהתקיים ביום ראשון, כדי להשמיע לו שוב, בשם הציבור כולו, בקול רם, את ההכרזה הנכונה והקולעת הזו.
– ב –
באותו יום ראשון התכנסה הוועדה המיוחדת כדי לבחור את היועץ המשפטי הבא. שר המשפטים ה'ימני', באמצעות נציגיו בוועדה, פסל את המועמד המוביל בטענה כי הוא 'שמרן' מדי, ובמילים מכובסות פחות – משום שבעבר, בתפקידו כמשנה ליועץ המשפטי, הביע ספק בכתב האישום התפור לנתניהו.
לעומת זאת הוביל שר המשפטים לתפקיד היועץ המשפטי מועמדת שלו, עלומת שם, שראש הוועדה, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, קבע כי אינה ראויה לתפקיד, רק מתוך תקווה כי בעתיד היא תועיל לו אישית, ובעיקר בשל כוונתו כי תסייע לו לנקום בראש הממשלה לשעבר.
וכל 'כלבי השמירה של הדמוקרטיה', שאמורים היו לעלות על בריקדות ולהזעיק שמיים וארץ נגד השערורייה הזאת – ממלאים פיהם מים ומהנהנים בהסכמה, רק משום שהדבר תואם את האג'נדה הפוליטית שלהם.
כשהימין יעלה בקרוב לשלטון בעז"ה, משימתו הראשונה והעליונה צריכה להיות ניפוץ מערכת המשפט המסואבת והקמת מערכת משפט נקייה, רעננה, חפה משיגעון גדלות ומאינטרסים פוליטיים. כזו שתמלא בנאמנות את תפקידה.
כל עוד תמשיך להתקיים מערכת המשפט הנוכחית, לא תועיל שום ממשלה שתקום, גם אם זו תהיה הממשלה הטובה ביותר. כל עוד פקיד של החונטה, היועץ המשפטי, יוכל להדיח כרצונו כל ראש ממשלה וכל שר שאינו מוצא חן בעיני אדוניו – לא תהיה שום משמעות לבחירת העם ורצונו. כל עוד 'האקטיביזם השיפוטי' ימשיך לנהל את המדינה ולהכריע במקום נציגיו בכנסת – השלטון יהיה בידיהם ולא בידי הממשלה הנבחרת.
– ג –
בבוקרו של אותו יום ראשון, השבוע, התפרסם בערוץ החדשות המרכזי סקר ולפיו רק ארבעה (!) אחוזים מאזרחי ישראל מעוניינים לראות את בנט בתפקיד ראש הממשלה.
הסקר נעשה בעקבות גל הכתבות המתואמות–מחמיאות בסוף השבוע, בכל התקשורת, הכתובה והאלקטרונית, בסגנון רוסיה הבולשביקית, שנועדו לשבח ולהלל את ראש ממשלת ההפיכה השלטונית. אלא שהציבור, כפי שמוכיח הסקר – ולא משנה לאיזה מגזר הוא משתייך – נבון יותר וחכם יותר מסוכני התעמולה ששוטפים את מוחו.
כשאמרתי לשכן, מעולי רוסיה, כי העובדה שביום אחד כל העיתונות, בתיאום מוחלט, עורכת ראיונות עם השליט, מזכירה לי את ברית המועצות לשעבר – נפגע השכן ואמר לי: "איך אתה משווה? שם לתקשורת לא הייתה ברירה. אך שהתקשורת תתמסר מרצונה החופשי לחונטה? לשפל כזה התקשורת שם לא הגיעה. זה קורה רק בישראל".
מבין הדברים שייזכרו עוד זמן רב מתוך שלל הכתבות והראיונות – את המקום הראשון תתפוס ללא ספק הכרזתו הדרמטית של ראש הממשלה שבה הוא מסביר מדוע הקים את ממשלת השמאל: "קפצתי על הרימון כדי להציל את אזרחי ישראל והקמתי את הממשלה".
כמה אטימות לב, שחצנות ויהירות צריך כדי להשתמש במסירות נפש של גיבורי ישראל (כמו רועי קליין הי"ד) ש'קפצו על הרימון' – כדי לתאר במילים 'קפצתי על הרימון' את זריקת הימין והקמת ממשלת שמאל רק כדי לממש את התאווה לכיסא ראש הממשלה!
גם בעניין זה, הציווי 'מדבר שקר תרחק' שבפרשת משפטים, הוא הביטוי החזק ביותר למעלליו של ראש ממשלת השמאל, ששקריו והתכחשותו לכל ההתחייבויות שנתן ואף 'נשבע' עליהן – ובראשן ההבטחה החד-משמעית שלא להקים ממשלת שמאל – הגיעו לשיא שאין לו אח ורע.
והתקווה הגדולה שבקרב ממש יקוים 'תעביר ממשלת זדון' ונזכה לראות במימוש ההבטחה "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה. אחרי כן ייקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה", בביאת משיח צדקנו, מיד ממש.
הטור פורסם לראשונה במגזין העולמי 'כפר חב"ד'
