המוני ישראלים התרפקו השבוע על זיכרונות מהפסקול של ילדותם, הרב אברהם זיגמן, מוזיקאי מחונן, כותב ספרים ואיש 'קול ישראל' במשך ארבעים שנה. יותר מכול היה ר' אברהם חסיד במעוז התרבות, כזה שלימד את כולנו איך אפשר גם במקום המנוכר לחסיד – להפיץ יהדות וחסידות, איך אפשר גם שם לקרב במאור פנים ולהשפיע, ואיך אפשר גם ב'רדיו' לשמור על צלם של חסיד.
החסיד שנולד בי"א בניסן תש"ט, כבן למשפחה של ניצולי השואה, עשה כברת דרך בעולם התשובה לפני למעלה מארבעים שנה. בעיצומו של התהליך, התלבט לאן פניו מועדות. הרבי מליובאוויטש הורה לו להישאר ברדיו, שבעזרתו יוכל להגיע ולחדור למקומות שבאופן רגיל קשה להיכנס אליהם. הרבי התבטא ואמר שגם במקומות שהדלת אליהם סגורה, "יכולים גלי האתר לחדור ולהיכנס, וזו מעלתו הגדולה של הרדיו".
ההוראה של הרבי לשדרן החסידי הייתה מפתיעה באותם ימים, ונתנה ביטוי לגישה שמקדשת את הכישרונות ומנצלת אותם לקדושה. "גישתו של הרבי", סיפר לימים ר' אברהם לג'ם, "שאותה הזכיר בכמה הזדמנויות, התבססה על מאמר חז"ל, 'כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו', כלומר להפצת תורה ומצוות בעולם. גם גלי הרדיו המצויים בטבע הם בכלל זה, וברגע שהתגלה המדיום הזה של שידור מעל גלי האתר, אפשר וצריך לנצל גם אותו ואת יתרונותיו הייחודיים לקדושה".
הרבי הציב שני תנאים להמשך העבודה ברדיו. הראשון, להימנע מפגיעה בזולת. דווקא ברדיו, שמשמש לדיבורים כמעט אין-סופיים של אין-ספור אנשים, עלולים תוך הגשת תוכנית או במהלך ריאיון – במתכוון או שלא במתכוון – להיפלט מהפה עלבונות, לשון הרע או אפילו אבק לשון הרע. "לכן, אמר הרבי, חשוב מאוד שתשמור על מוצא פיך", שחזר ר' אברהם ע"ה.
התנאי השני היה לשמור על לשון נקייה. "אני הבנתי שדברי הרבי כוונו לכך שבין מגוון השירים המתפרסמים כיום", הטעים, "יש לא מעט שכוללים מילים לא נקיות וסגנון התבטאות לא ראוי, וצריך לדעת להלך בין הטיפות ולבחור לשדר רק את אותם שירים שבאמת לא קיים בהם החשש הזה. אלה היו שני הכללים שבהם הרבי צייד אותי, ובהם הוא למעשה התווה עבורי דרך פעולה, ואני נזהר להקפיד עליהם עד היום".
סמל של חסיד
ר' אברהם זיגמן היה סמל של חסיד ברמ"ח איבריו, כזה שחדור בשליחותו ושם את רצונו של המשלח לפני הכול. הנה סיפור שסיפר בעבר אחד מילדיו יבדלחט"א, ופותח חרך מפעים להתקשרותו של ר' אברהם לרבי.
זה קרה בתחילת שנות הנ'. בדעתו של ר' אברהם עלה רעיון נהדר; זה עשרות שנים נפגשו עם הרבי עשרות אלפי דמויות מרתקות באין-ספור נושאים. יהיה כדאי – כך חשב – לתעד בסרט את אותם מפגשים מעניינים שנערכו אז בין הרבי ובין דמויות מפתח בציבוריות הישראלית, כמו יצחק רבין ואריק שרון. המכנה המשותף בין כל האישים הללו היה ההתפעלות מהמפגש עם הרבי והאופן שבו הדבר השפיע עליהם בחייהם הפרטיים.
הרעיון היה באותם ימים מהפכני. זה היה טרום ימי תוכניות ג'ם, והתוכנית הייתה להשתמש בחומרים לתסריט ייחודי. באותה תקופה עסק ר' אברהם בהפקת סרטים עם אחת החברות הגדולות בארץ. הוא שיתף את בכירי החברה ברעיונו והם גילו התלהבות רבה. מעבר לעובדה שרחשו אהדה לתנועת חב"ד בכלל ולרבי בפרט, על פי הבנתם היה אפשר להפיק סרט דוקומנטרי שגם יהיה רווחי. הסכמתם הייתה כמעט מיידית.
לאחר מספר פגישות עבודה, כשהתסריט היה כמעט מוכן והחלו להכין לוח זמנים להפקת הסרט, הציג ר' אברהם עניין 'פעוט' לפני חברת ההפקה. כחסיד, הוא מבקש את ברכתו של הרבי בענייניו בכלל, ובפרט בעניין הנוגע לחב"ד ולרבי במישרין, ומשום כך יש לבקש גם בנושא זה את הסכמתו וברכתו הק' של הרבי.
בחברת ההפקה קיבלו בהבנה גמורה את הבקשה, וכך שלח השדרן החסידי פקס ובו נכתבו בקצרה מטרות הסרט, התוכנית להפקה ושאר הפרטים הטכניים. מספר שעות עברו והטלפון בבית משפחת זיגמן צלצל. על הקו היה ר' לייזר ליכטנשטיין.
"יש לך תשובה מהרבי", אמר. המענה היה כדלהלן: "אינה נחוצה לי פרסומת כלל וכלל, ובאם יש לו מרץ יעסוק בהפצת המעיינות".
ככל שר' אברהם קיבל את הדברים בהפתעה, מאחר שלכאורה הסרט היה אמור להוביל לתוצאות חיוביות, בחברת ההפקה ההפתעה הייתה גדולה שבעתיים ולא בקלות הם הסכימו לוותר על הרעיון.
"ניתן לך כרטיס טיסה לנסוע לרבי ולהסביר לו את הנושא", הם אמרו, אך ר' אברהם לא הסכים לשמוע על כך. "תעשו אתם מה שאתם מבינים, אני ירדתי מהעניין", פסק. וכך נגמר הסרט. המרץ הופנה לאפיקים אחרים.
הרבי דורש להוסיף באור ובמעשים טובים, הרבי דורש "יעסוק בהפצת המעיינות" – ובזה השקיע ר' אברהם את מרצו. במסגרת עיסוקיו בענף התקשורת היו לו הכלים לעצב דעת קהל, והוא ניצל אותם והבין שהמנדט היחיד לכך, הוא אם אכן אותן פעולות שהוא עוסק בהן יגרמו לעוד יהודים להוסיף במעשים טובים.
בעידן של היום, שבו לכל אדם יש מיקרופון בכיס, מצלמה במכשיר האישי ואפשרות להגיע בקליק לחשיפה רחבה – ראוי לכולנו ללמוד מדרכו האצילית של ר' אברהם, שלימד אותנו איך מנצלים את הכלים הללו להפצת המעיינות, ובעיקר איך נזהרים מלשון הרע ושומרים על שפה נקייה.
הטור פורסם לראשונה במגזין העולמי 'כפר חב"ד'
