הגשם נגמר, הנחלים זורמים בעוצמה, הטבע פורח במלוא הדרו ואתם מוזמנים להכיר שתי פינות חמד קסומות – בריכת בית הקשתות ובאר מרווה. בית הקשתות, נבנה לראשונה בסביבות המאה ה-3 לספירה בתקופה הרומית. בקומה השניה שלו, כנראה שכנה בריכה שאגרה מים מבאר שנמצאת כמה עשרות מטרים משם. המים שממלאים את הבריכה בתוך בית הקשתות מגיעים אליה כיום באמה תת קרקעית מהבאר הסמוכה. לא רחוק משם, נמצא תל איילון, אבל זה כבר לפעם אחרת.
איך מגיעים? Waze: מעיין בית הקשתות (מבוא חורון).
צילום: אביתר ליכטמן
חלק מדרך העפר בוצית כיום. חלק מהרכבים הגבוהים יוכלו להגיע עד המעיין עצמו. רכבים נמוכים יותר יכולים לחנות בסמוך למטע השקדיות הסמוך וללכת רגלית. שימו לב, המים בתוך המבנה עשויים להיות עמוקים, הכניסה על אחריות המתרחץ. המעיין לא תמיד מלא ולפעמים מרוקן ע"י קק"ל.
באר מרווה היא אחד ממתקני המים הרבים שנותרו באיזור צפון הנגב המערבי מהתקופה הביזנטית, אליהם הצטרפו לאורך השנים בארות אנטיליה ומתקני מים נוספים אותם ניתן לראות בכל המרחב. אבל בשונה מבארות ובורות מים שאליהם אנחנו רגילים להסתכל למטה, במקרה של באר מרווה, המתקן נמצא ממש בגובה שלנו.
הקרקע והאדמה באיזור היא אדמת לס, וכמעט שאינה חדירה למים. המשמעות היא שבעת ירידת גשמים, המים זורמים ברובם על פני השטח ולא מחלחלים, ועל הדרך, סוחפים איתם חלק מהקרקע. וכך, באר שבעבר החלק העליון שלה היה טמון מתחת לפני הקרקע, נחשף לאורך השנים עם "זרימת" הקרקע שעטפה אותו. המקום נקרא על שמה של מרווה בביאן, בת קיבוץ עלומים אשר שוכן ממש בסמוך, וגדלה במרחבי האיזור. בימים אלו המרחב שמסביב לבאר מכוסה כבר במרבדי פריחה אדומים ולכם רק נשאר להגיע ולראות. איך מגיעים? waze: באר מרווה
