בשבוע שעבר הציעה וופי גולדברג נרטיב חדש לשואה. השואה לא הייתה תוצאה של גזענות נגד יהודים, טענה הקומיקאית השחורה, אלא מאבק בין לבנים ללבנים.
התפיסה כי לשחורים יש מונופול על "גזענות" כבר הפכה מזמן לגביע הקדוש בקרב האליטות הליברליות במערב.
אחת ההשלכות של המהלך היא העובדה שהשואה עוברת תהליך של הקטנה והפרטה. לאמור, השואה איננה מקרה ייחודי של גזענות ושנאת יהודים בת מאות דורות, שהסתיימה בהתפרצות חולנית של השמדה שיטתית, שלא הייתה כמותה בהיסטוריה האנושית, אלא ג'נוסייד, אחד מיני רבים, שעלול להתרחש בכל מקום, בכל זמן, ובידי כל עם.
ההצהרה של גולן לא נאמרה בחלל ריק. כשקציני צה"ל נוסעים לביקור במחנות ההשמדה בפולין הם מקבלים במהלך הסיור את הספר "אנשים רגילים" של כריסטופר בראונינג. ליבת החיבור חושפת את אותה טענה. השמדת היהודים לא הייתה תוצאה של אנטישמיות ייחודית, אלא תולדה של תהליכים סוציולוגיים, לחץ חברתי, וצייתנות של מילוי פקודות. אושוויץ איננה "פלנטה אחרת", כפי שטען ק. צטניק במהלך משפט אייכמן, אלא מקום רגיל, עם אנשים רגילים, שפשוט התפלק להם קרמטוריום וצקלון בי.
חלפו 60 שנה ממשפט אייכמן וראש הממשלה החליפי של מדינת ישראל אימץ את הנרטיב החדש. "הגיע הזמן שנתחיל לספר את הסיפור הנכון על האנטישמיות" אמר לפיד לפני מספר חודשים בנאום שכאילו נלקח מטקס מלכת היופי "אנטישמים לא היו רק בגטו בודפשט, האנטישמים היו סוחרי עבדים שזרקו מספינות עבדים למי האוקיינוס עבדים כבולים בשרשראות, והאנטישמים הם בני שבט ההוטו ברואנדה שטבחו בבני שבט טוטסי".
גם המוסד הלאומי לזיכרון השואה "יד ושם" חוטא באותו חטא. עדויות של תלמידים ומורים שביקרו ביד ושם בשנים האחרונות, מספרים על השוואות רבות בין השואה למקרים של רצח עם שהתרחשו בעולם בעשורים האחרונים, ובטשטוש הממד הלאומי־יהודי של השואה.
קחו לדוגמא את הסיפור של המופתי אמין אל חוסייני. במשך שנים המוזיאון נמנע מהצגת התמונה האייקונית של המופתי בפגישתו עם היטלר בנובמבר 41, משום שלטענת חוקרי יד ושם תפקידו של המופתי היה "שולי". וכאן נשאלת השאלה: שולי כמו הניסיון של המופתי להכשיל הברחה של 10,000 יהודים בולגרים דרך רומניה? שולי כמו ההסתה הקבועה שלו נגד יהודים ברדיו ברלין, או ההסתה שלו בעיראק קודם לכן שחוללה את טבח "הפרהוד" בבגדד? אולי שולי כמו דיוויזיות האס אס המוסלמיות שהוא גייס?
ביד ושם מיתממים: "הניסיון ללחוץ על המוזיאון להרחיב את התצוגה על המופתי שקול לניסיון לאלץ את יד ושם להשתתף בדיון על הסכסוך הישראלי- פלשתיני" הם טוענים "יד ושם ימשיך להגן על האמת ההיסטורית, הנוגעת לפרק אפל זה בעברנו הלא רחוק, מבלי לשרת שום אג'נדה פוליטית".
זהו המדרון החלקלק האמיתי שמוביל יד ושם. עצם ההחלטה שלא לתלות את התמונה של המופתי והיטלר, כתוצאה מגימוד מלאכותי של חלקו בשואה היא כשלעצמה כניסה מבישה לשדה הפוליטי, וניסיון לטשטש את הסיפור הלאומי, לטובת הסיפור האוניברסלי.
המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. "יד ושם" משתמש בביטוי בצדק בהתייחסותו לחסידי אומות העולם. אבל המשנה במסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה' נפתחת כך: לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא.
המופתי ימ"ש איבד הרבה עולמות. הוא לא צריך לקבל הלבנה ביד ושם.
