בן 17 ל-עצמאות
שמואל ערבה היה רק בן 13 וכבר יצא לעבוד בתור סבל בעיר השכנה למקום מגוריו (כפר יעבץ), חדרה. בכסף שהוא קיבל הוא התחלק חצי-חצי עם הוריו בכדי לסייע בפרנסת הבית למשפחת העולים החדשים.
החריצות שלו הובילה אותו כבר בגיל 16 להיות אחד מהבקיאים ביותר בכפר בשימוש בכלי נשק, לא בשביל הכיף. אלא בשביל לשמור על הכפר שלו, כפר יעבץ.
אבל כשהמאבק הלך והחריף, שמואל ביקש להיות במקום נחוץ יותר – בחזית מול הצבאות הפולשים, לקדם את פני הרעה. שמואל נסע לתל אביב, התגייס לגדוד השני של חטיבת הנגב, וירד דרומה יחד עם חבריו לעמוד איתן אל מול פני הצבא המצרי המתכונן לפלישה.
כאשר בן גוריון עשה את דרכו לעבר אולם הכרזת העצמאות, עשה את דרכו שמואל בן ה-17 יחד עם חבריו לעבר היישוב הנצור כפר דרום. מארב מצרי שחיכה להם פגע בשיירה, ושמואל נהרג ונותר מאחור.
למעשה מאז, לא נודעו עקבותיו, אך ההערכה היא שהוא נקבר בטעות לצד חיילים מצריים, אנשי האחים המוסלמים, בבית קברות שהצבא המצרי הקים בסמוך, ומאז הוא מחכה לנו מעבר לגדר ליום שיבוא. ואנחנו, לא שוכחים אף אחד מאחור. רסיס נוסף ממגש הכסף, סיפור של ילד בן 17, סיפורה של מדינה.
אביתר ליכטמן הוא מורה דרך ומרצה.
