"איפה שיש כוח יש התנגדות".
מי שיציץ בערך הוויקיפדיה של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, שנחשב לאבי הפוסט מודרניזם, ימצא את המושג "יחסי כוח" מופיע שבעים ושלוש פעמים.
פוקו היה שיכור מרעיון יחסי הכוח. לדידו הכוח נמצא בכל מקום. בחדר המיטות, במטבח, במקומות העבודה, במוסדות ציבור, בבתי שימוש, בספרי ילדים, בהוראות הפעלה של מכונות כביסה, וגם במזימה הפטריארכלית להקפיא נשים.ֿ
גם המעבר מיום האם ליום המשפחה שחל היום, הוא חלק מאותו מהלך רעיוני. לכאורה, הסיבה הרשמית היא חגיגה של מוסד המשפחה ודגש על אחריות הורית משותפת – לא רק של האם. אבל מאחורי פרצוף הסמיילי המכיל והממותק, מסתתרת האמת הפוקיאנית, שמספרת סיפור אחר. סיפור על מאבק וכוח.
כדי להבין עד כמה גם מבנה המשפחה העכשווי מבוסס על יחסי הכוח אני ממליץ לכם להציץ בהצעת החוק "הורים וילדיהם התשע"ה". על פי הצעת החוק, במידה ופורצים חילוקי דעות בין הורים וילדיהם, יש ליישב אותם בהסכמה – רצוי בידי מטפל מקצועי או מגשר.
הילד מתעקש בבוקר לצאת לגן בלי מעיל? תביאו בורר, אחרת, התביעה בדרך.
זוכרים את הסרטון של התנועה הרפורמית? הוא שאמרתי. מאבק על שליטה. וכפי שהכותל לא באמת מעניין אותם, אלא רק כאמצעי כוחני לקידום רעיונות הפרוגרס, כך גם מוסד המשפחה. מדובר באותו רציונל.
"עצם החיים עם גבר חושפים נשים לסכנה של אלימות", כתבה ראש החוג למגדר באוניברסיטת ת"א, פרופ' דפנה הקר. ואני לא צריך להמשיך לספר לכם שגברים היום מסומנים כפצצה מתקתקת. לא מזמן תהתה רויטל ויטלזון ממקור ראשון, האם ראוי שגבר יחזיר את הבייביסיטר מאוחר בלילה, כי אולי יחלפו בראשו מחשבות זימה, ומי יודע מה הוא יעשה.
נכון, כולנו מסכימים שנשים הופלו וסבלו לאורך ההיסטוריה. אבל אם שופכים את התינוק עם המים, צריך לקחת בחשבון את ההשלכות.
הנה כמה נתונים יבשים. בישראל גברים מתאבדים בשיעור הגבוה פי 4 בערך משיעור הנשים המתאבדות. על פי נתוני משרד הבריאות בדו"ח "אובדנות בישראל" מיולי 2020, הממוצע השנתי של גברים גרושים שהתאבדו כתוצאה מניכור הורי הוא 62.2 ושיעור הגברים הגרושים שהתאבדו לכל 100 אלף, בגילאי 25–44, גדול פי שבעה משיעור הגברים הנשואים, שהתאבדו באותה קבוצת גיל.
התפיסה היהודית רואה את המשפחה כמרחב הוליסטי, של ברית מקודשת בין גבר אישה. "ועזב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו". ברית מול מאבק. תחליטו אתם מה עדיף.
יום משפחה שמח.
