סנטו לוסיו דה קומבוצ'וקורו, המכונה "פרובאנס הקטן" של איטליה, הוא כפר מבודד כמעט בכל מובן. ממוקם ליד הגבול בין אזור פיימונטה באיטליה וצרפת, המבקרים צריכים לטוס לטורינו, ולקחת רכבת ולאחר מכן אוטובוס, או לנסוע דרומה מפרובאנס כדי להגיע אליו. אלה שעושים את הטיול לכאן יסלחו להם על כך שהם תוהים אם הם במדינה הנכונה, במיוחד כאשר המקומיים נפרדים מהם עם "arveire" לא מוכר ולא "arrivederci".
השפה הרשמית של קומבסוקורו היא פרובנסל, ניב ניאו-לטיני מימי הביניים העתיק של אוקסיטן, השפה המדוברת ברחבי אזור אוקסיטניה בצרפת. כ -30 אנשים גרים בכפר, והחיים רחוקים מלהיות קלים עבור המקומיים. הקומבוקורו מורכב ברובו ממשפחות רועים, אשר לעתים קרובות מוצאות את עדריהן תחת מתקפה מהזאבים המשוטטים כאן.
המקומיים מאמצים אורח חיים איטי ופשוט יותר בהרמוניה עם הטבע. "אין לנו טלוויזיה. אתה לא באמת מתגעגע למה שמעולם לא היה לך מלכתחילה. כשיש הפסקת חשמל במשך 15 יום ברציפות, אין סיבה להיכנס לפאניקה, אנחנו מוציאים את מנורות השמן הישנות של סבא וסבתא שלנו", אומרת תושבת מקומית, אגנס גרון, בת 25, ל-CNN Travel.
"אני רגיל להתעורר עם שחר כדי לטפל בכבשים. אני עובד 365 ימים בשנה, אפס חגים. אני לא מכיר את חג המולד ולא את ערב השנה החדשה, כי אפילו במהלך החגיגות, עדרי העדר שלי צריכים לאכול ואני צריך לדאוג". "אלה חיים של הקרבה, אבל זה כל כך מתגמל כשרואים לידת כבש". גארונה מנהל את לה מירו די צ'וקו, חווה ישנה שבמקרה היא ה-B&B היחידה בקומבוסקורו.
בעוד שרבים מתושבי הכפר הצעירים ברחו בחיפוש אחר עתיד מזהיר יותר במקום אחר לפני שנים רבות, גארון ואחיה החליטו להישאר ולעבוד על אדמת אבותיהם.
אמם מגדלת קנאביס ועשבי תיבול אחרים למטרות רפואיות, ומייצרת סירופים עלים ו-"שן" הארי. "מבקרים מוזמנים לבוא לגור איתנו, אנחנו צריכים שאנשים יגלו את העולם שלנו, אנחנו לא רוצים להישכח ויש לנו כל כך הרבה מורשת לחלוק", אומרת גרון. בת ה-25 מחשיבה את פרובנסל, המאופיינת לעתים קרובות כשילוב בין צרפתית לאיטלקית, כשפת האם שלה ולא איטלקית.
היא מסבירה שלהיות חלק מקהילה חברתית-תרבותית ולשונית שמחזירה מאות שנים אחורה מספק לה תחושה חזקה של זהות ושייכות טריטוריאלית. האזור של אזור פיימונטה שבו קומבוקורו ממוקם עבר בין השלטון האיטלקי והצרפתי מספר פעמים בהיסטוריה, אשר הולך בדרך כלשהי להסביר בעוד מקומיים כמו Garrone מרגיש לא איטלקי ולא צרפתי – פשוט פרובנסל. הוא מוקף ביערות של אגוזי לוז ועצי אפר, ומחולק ל־21 כפרים זעירים הפזורים על פני ואלה גרנה הבתולית, שכל אחד מהם עשוי מקומץ בתי אבן ועץ. המחוזות מחוברים באמצעות טרקים, אופני הרים ומסלולי רכיבה על סוסים המנוקדים במיצבי אמנות יבשתית.
אוכלוסיית הכפר הצטמצמה במשך שנים רבות, אך קומבוסרו עברה תחייה בשנות החמישים כאשר סבו של גארונה, סרג'יו ארנאודו, נכנס לתפקיד המורה בבית הספר בכפר. לאחר שלמד את הלשון המקומית של אבותיו, הוא עזר לשחזר את השורשים הלשוניים ואת הערעור הפולקלור של השפה הפרובנסלית, והעניק לקהילה דחיפה נחוצה.
