הילה רחימי, אחותו של סמ"ר בראל חדריה שמואלי הי"ד, שנהרג בגבול רצועת עזה, משתפת במכתב שכתב על הדרך הארוכה והמייגעת שעבר כדי להגיע ליחידת המסתערבים של משמר הגבול. אילו מהמורות עבר כדי לזכות ולהתגייס לאן שרצה?
כך כתב:
"אין דבר העומד בפני הרצון, בטח לא שלו. לא מוותר, שנון, חכם, חדור מטרה, כיוון, נלחם והגשים את חלומו. בראל כתב איך הגיע ליחידת מסתערבים יחידת ימ"ס: בראל חדריה, בן 19 ו-4 חודשים, מבאר יעקב. איך התחיל הסיפור שלי עם הצבא: הייתי שחקן כדורגל עד גיל 17 בערך, כיתה י"א, ובאותה עונה העלו אותי לנוער ואז הבנתי שזה הולך להיות רציני, ואם אני ממשיך עם הכדורגל זה להיות ג׳ובניק ולא לוחם, ואם אני רוצה להיות לוחם זה אומר לפרוש מכדורגל ולהתחיל להתאמן לקראת הצבא".
"החלטתי שאני פורש מכדורגל, נרשמתי לכושר קרבי, קראתי על המון יחידות והחלטתי שאם כבר קרבי אני מכוון הכי גבוה שיש. באותה התקופה חשבתי שהשייטת זה הטופ, אז עשיתי גדנ"ע בקיץ שבין כיתה י"א ל-י"ב. לאחר מכן קיבלתי זימון לגיבוש ב-25/11, את הגיבוש סיימתי, עליתי לשלב הוועדות ושם נאמר לי שלא התקבלתי. לאחר מכן בדקתי איך אני יכול להגיע בעוד דרך, והבנתי שאם עושים מכינה קדם צבאית אפשר לקבל זימון נוסף ליום סיירות. נרשמתי למכינה הקדם צבאית 'דרך ארץ', במטרה לקבל יום סיירות נוסף ולהשיג גיבוש נוסף".
"במהלך המכינה נפגשנו עם אנשי צבא מכל מיני מקומות ונחשפו לעוד הרבה תחומים בצבא, ובנקודה הזו הבנתי שאני יכול לתרום יותר במקום אחר, שיותר מתאים לאופי שלי ולמה שאני מחפש – הימ"ס, הבנתי שאפשר להגיע ליחידה דרך פיילוט או גיבוש, אבל בשני הדרכים צריך לקבל שיבוץ מג"ב".
"התחלתי לשלוח בקשות לקבלת שיבוץ, הכנתי מכתב אישי ומכתבי המלצה שונים בתקווה לקבל אותו. במהלך חודש ינואר נאמר לי שנשללה ממני האופציה להגיע למג"ב עקב אי מעבר סיווג ביטחוני פנימי, החלטתי לערער, וגם הבקשה הזו נתקלה בסירוב. ניסיתי ליצור קשר גם עם לשכת הגיוס של מג"ב וגם של צה"ל ובשני המקומות נאמר לי שאין מה לעשות, אז החלטתי להגיע על דעת עצמי למטה מג"ב, אליך הקב"ט במטרה אחת – רק לקבל ריאיון ולקבל הזדמנות להציג את עצמי ולהראות שאני יכול לתת".
לוחם בכל מחיר
"הכנתי קבצים של מכתבי המלצה ודו"ח משטרתי המוכיח כי אין לי רישומים פליליים כלשהם, הדפסתי את הקובץ בשישה עותקים, יצאתי מהמכינה והחלטתי שכל איש שאני רואה עם מדי מג"ב – אני מנסה להשיג אותך דרכו. שלחתי את הקבצים האלה דרך המייל גם לצבא וגם למג"ב, שלחתי לאנשים שהיו בימ"ס ולכל בן אדם שאיכשהו יש לו קשר ליחידה, הגעתי לש.ג, ביקשתי להיכנס והסברתי את עצמי, אישרו לי, הגעתי לחדר שלך ושם נאמר לי שאתה לא נמצא, החלטתי לחכות בכל זאת ולא הגעת".
"לאחר חצי שעה בערך יצאו אליי מהמשרד שלך ואמרו לי שלא תגיע ושאין טעם לחכות, החלטתי בכל זאת להמתין עוד כשלוש שעות בערך ואז יצאו אליי שוב וביקשו שאלך ואמרו לי שאין טעם ואתה לא תגיע, רציתי בכל זאת לחכות אפילו כדי לתפוס אותך לדקה של שיחה ולהביא לך את קובץ הדפים, חזרתי למכינה ולא ויתרתי, שלחתי מיילים עם הקבצים גם לצה"ל וגם למג"ב, מצאתי עוד אנשי ימ"ס ואנשי מג"ב ושלחתי גם אליהם, וביקשתי שיגלגלו את זה הלאה בתקווה שזה איכשהו יגיע אליך. בסופו של דבר השגתי את השיבוץ ואין לי מושג אפילו איך".
"מדרגות היכרות עם אנשים מכל קצוות החברה – בדואים, דרוזים, שבוע איו"ש, מתנחלים, פלסטינים, פיתוח דעה אישית, עצמאות, ביטחון עצמי, וידע כללי. הייתי אחראי על תחום הכושר וההכנה הפיזית והמנטלית לגיוס. איך אני חי עכשיו עם עוד 50 אנשים 24/7, לומד להתמודד עם המרחק מהבית? איך אני חי עם עוד שבעה אנשים בחדר? פיתוח כושר, פיזי ומנטלי לצבא, שיחות עם המון אנשי צבא, מסעות והיכרות עם הארץ, העצמה, התמודדות במצבי קושי ויציאה מאזור הנוחות שלי. הכרתי את עצמי ופגשתי את עצמי האמיתי, במצבים הכי לא נוחים. שיעורים והרצאות, שקד, ניר, פלג וכו'. רכשנו המון מיומנויות שטח – הישרדות, ניווטים, התנדבנו בחווה חקלאית בשדה בוקר. יש לי מוטיבציה גבוהה, אני מוכן לעשות הכל כדי להיות ביחידה".
