השואה היא אירוע טראגי לכל עם ישראל, כה טראגי שסיפורה של השואה כמעט לא עלה על לשון ניצול בימי העלייה לארץ ותקומת המדינה בימיה הראשונים. זו הייתה "תקופת השתיקה", כך נקראה לימים. התקופה בה לא דובר כלל על השואה ומאורעותיה עד משפט אייכמן, אשר יותר מהמשפט לכשעצמו, היווה הוא פתח לסיפורי השואה, פתח לניצולי השואה לדבר את אשר על ליבם, במעמקי נפשם חוצה.
אך חשוב לציין כי משפט אייכמן וסוף " תקופת השתיקה" נוגעים לשואה אשר הייתה באירופה באותם ימים. אנו כמעט שוכחים כי לא רק אירופה סבלה מאנטישמיות גוברת, מחוקי גזע, פרעות ואף מחנות ריכוז ועבודה. גם ארצות צפון אפריקה, אשר היו באותם הימים תחת השלטון הנאצי והפשיסטי, חוו שואה לא פחות נוראה. לניצולי שואת ארצות אפריקה אין משפט הפותח את פיהן. האם אנו חוזרים על תקופת השתיקה שנית? את סיפורה של שואת תוניס ולוב נביא היום לעדות.
שואת יהדות תוניס
בשנות מלחמת העולם השנייה (1940-1945) נשלטה תוניסיה בידי הצרפתים אשר היו תחת השלטון הנאצי. חוקים אנטישמיים ודומיהם, כגון חוקי הגזע, נכנסו לתוקף בשנים הללו. כמו כן, בלוב היה שלטון איטלקי פשיסטי אשר חוקק גם הוא חוקים מגבילים ליהודים במדינה משנת 1938.

(מתוך: פרק בתולדות האמנציפציה של יהודי תוניסיה)

בין היתר, הוכרחו היהודים במדינה לענוד תלאי צהוב כמוכר מארצות אירופה. בסה"כ נלקחו קרוב ל־5,000 יהודים לעבודת כפייה ובפיזור בכ-30 אתרים ובמחנות. המשטר במחנה היה אכזרי, האסירים עבדו בפרך 14 שעות ביממה ונענשו על כל עבירה קטנה ביותר. בעניין זה היה עדיף להיות תחת השלטון הפשסטי, שהיה טוב יותר משמעותית, מאשר השלטון הנאצי בתוניס.
שואת יהודי לוב
לצד המשטר הנאצי וחוקי הגזע בתוניס, בלוב באותם ימים שלט השלטון האיטלקי ואנטישמיות בו לא הייתה מעטה גם כן. השלטון הפאשיסטי של מוסוליני כבש את לוב מידי העות'מאנים והביא עמו את "מנשר הגזע" שפורסם ביולי 1938 באיטליה ובו חוקים גזעניים כנגד היהודים.
המושל הלובי, באלבו, ניסה להקל מעט בחוקים אלו ובהגבלותיהם ואכן קיבל מנדט לפעול כפי הנכון בעיניו. עם זאת, היהודים פוטרו ממקום עובדתם, הוצאו ממסגרות בתי הספר הממלכתיים וכן הלאה. לבסוף המושל נהרג ע"י יירוט שגוי במטוס בו טס ע"י הכוחות האיטלקים.

ככל שהזמן התקדם, כך מצבם של יהודי לוב החמיר. היהודים נשלחו למחנות ריכוז במחוז טריפוליטניה ועיקר כוח העבודה היהודי נשלח לעבודות בכפייה. כלל הגברים בני 18-45 גוייסו לשירות אזרחי. הגברים ממחוז טריפוליטניה נשלחו לעבודות ב"סידי עזאז" וב"בוקבוק"
לבסוף, לאחר נפילת שלטון האיטלקי לידי גרמניה, נשלחו היהודים בלוב לעבודות כפייה באירופה. גולי טריפולי וחלק מגולי בנגאזי נשלחו למחנה הריכוז "ברגן-בלזן" שבצפון גרמניה ורוב גולי בנגאזי נשלחו למחנה הריכוז "אינסברוק-רייכנאו" שבמערב אוסטריה.
