לאורך השנה כולה, תושבי עשהאל ועוד אלפי תושבים שמיישבים את ארץ ישראל חווים הפסקות חשמל ומים. הפסקת חשמל באמצע המקלחת, הפסקת חשמל באמצע הלימודים, הפסקת חשמל באמצע המשחק עם חברים, החשמל נופל ואיתו נופלים הוויפי ללימודים, התנור לאוכל, הדוד למים חמים.
החימום מפסיק ותינוק בן 3 חודשים בלבד צריך לסבול מקור.
השאלה הנשאלת למה לא מסדירים אותנו?
ואנחנו, תשובה לא מקבלים.
חזרתי היום מירושלים בעקבות הסופה. בדיעבד – ברור שהיה לי עדיף להישאר בפנימייה. יודעים למה? כי היום שלי נראה ככה:
6:30 הפסקת חשמל
6:49 הפסקת חשמל
8:16 הפסקת חשמל
8:20 הפסקת חשמל
8:24 הפסקת חשמל
8:31 הפסקת חשמל
9:39 הפסקת חשמל
9:40 הפסקת חשמל
9:42 הפסקת חשמל
11:12 הפסקת חשמל
ופה כבר הפסקתי לכתוב.
תחושת העלבון הכל כך גדולה פשוט שרפה לי את הבטן. כי אני חיה ביישוב הזה מגיל קטן. כי אצלנו, כל הגברים עושים צבא ביחידות מובחרות, ואז מילואים, והם לא עוצרים גם אחרי גיל הארבעים או שישה ילדים (כן ירבו!).
כי אותנו המדינה שלחה! להקים יישוב על אדמות מדינה!!!
כי לנו המדינה הבטיחה יותר מידי פעמים שעוד שניה מסדירים אותנו ויהיה בסדר. כי לי הבטיחו בית נורמלי לבת המצווה, ואני כבר קרובה מאוד לחתונה והבית- רחוק אי שם.
כי נמאס לי לכבס את הבגדים שלי אצל סבא וסבתא. כי הפסקת חשמל או מים באמצע המקלחת זה לא לגיטימי ב-2022. כי אני רואה את אח שלי הקטן עטוף במלא בגדים ולמרות זאת הידיים שלו בצבע סגול-כחול. כי לעשות בגרות בלי אינטרנט לזומים זה לא אפשרי.
אני אזרחית מדינת ישראל לכל דבר ועניין. אם מישהו בממשלה הזו רק יחליט שכן אז אפשר לסדר את זה תוך רגע. עובדה שאת חוק החשמל העבירו בלי בעיות – ההתיישבות הצעירה זה פשוט בקטנה ליד זה.
אנחנו מבקשים בסך הכל תנאי מחייה בסיסיים כי לנו כבר נ ש ב ר !
רעות ביידגלין בת 17, עשהאל – נערה מתוסכלת בחורף תשפ"ב
