אחד הדברים שבצלאל סמוטריץ' הכי שמח בהם, זו העובדה שהוא הצליח לגייס את הרב דרוקמן להיות הדמות הרוחנית המנהיגה את המפלגה. גדול תורה שמבין בפוליטיקה קצת יותר מרבים אחרים, ת"ח עצום מחד- ומאידך מוכר בציבור הכללי, ולטובה, ובעיקר- דמות שמרנית, אבל כזו שמקובלת על כל הציבור הדת"ל, ושלאמירה שלה יש משמעות מסוימת בעיני רובו המוחלט.
דמות שנותנת הרבה יותר תוקף להיותה של המפלגה מפלגה לפחות של רוב הציבור הדתי לאומי, ולא רק של פלג מצומצם- הציבור 'החרד"לי' מה שנקרא. אגב- פשוט לי שהדבר הזה נובע לא רק משיקול אלקטורלי, אלא מאמונה אמיתית של סמוטריץ בצורך לבנות בית שיכניס תחת כנפיו את כל גווני הציונות הדתית, ובאמירה 'רב המשותף על המפריד'.
אחד הדברים שבצלאל סמוטריץ קצת מוגבל בגללם, בתקופה הזו של הרפורמות ושאר החוקים הנוגעים לדת ומדינה, זו העובדה שהרב דרוקמן הוא הדמות הרוחנית המנהיגה את המפלגה. לא כי הרב דרוקמן הוא לא ענק. פשוט כי לא סתם הרב דרוקמן מקובל במיינסטרים. הוא מקובל שם בגלל שיש בו משהו יותר מתון, בגישה- ואולי (זה בא ביחד, לרוב) גם בדעות. פה ושם.
וסמוטריץ לא. הוא מרכזניק כזה מהסוג של ר' אברום. לא במקרה הדרג הנמוך יותר שאיתו הוא מתייעץ, הרבנים מהדור הצעיר שבהם הוא מוקף- אלה הרב יהושע שפירא, הרב דודי דודקביץ, ועוד מהסוג הזה. לא שההבדלים כאלה עצומים. בכלל בכלל לא. את הרוב המוחלט של הדברים, בכמעט כל התחומים, הוא והרב רואים עין בעין.
אבל במקומות שכן יש טיפה הבדל- זה כן קצת משמעותי. גם מצד הצורך להכריע איך לפעול בסוף למעשה, לדוגמא במידה והרבנות הראשית כן היתה תומכת ברפורמת הגיור- הרב דרוקמן היה סבור שצריך לתמוך בה. וסמוטריץ לא בדיוק. מה עושים עם זה?, וגם מצד הרווחים הפוליטיים- מה סמוטריץ יכול לומר, ומה הוא ייאלץ לשמור בכיס כי רבו לא סבור כמוהו. נקח כדוגמא את עניין הקואליציה עם רע"ם, בזמן שסמוטריץ שלל לחלוטין- הרב דרוקמן, כך פורסם, בחן את האפשרות.
בסוף זה נגמר בהסכמה. וכיום אנחנו רואים שטוב שכך. אבל מחלוקות כאלה זה סיפור מסובך. וכשמדובר בנושא תורני-הלכתי, שבו הרבה יותר שייכת דעת הרב- זה מסובך הרבה יותר כאשר גם ל'תלמיד' יש השקפה ודעה בעניין.
בהתאם לכך- כרגע הוא, סמוטריץ, היה מעדיף להיות עם רבנים קצת יותר 'קיצוניים' בחרד"ליותם. רבנים כמו הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב אליקים, הרב שמואל או הרב יעקב שפירא. כאלה שהתנגדותם לחוק הגיור תהיה לא רק מהשיקול הממלכתי של 'לא לפעול ללא תיאום עם הרבנות הראשית', אלא התנגדות יותר עקרונית לחוק וממילא גם יותר נחרצת. בקיצור- כאלה שתחת הנהגתם הוא יוכל להרשות לעצמו להזכיר בקול גם את 'הפגיעה בזהות היהודית', ולא רק את 'הפגיעה ברבנות הראשית'.
אנחנו עתידים לפגוש את הפלונטר הזה בצמתים נוספות, כשהבחירות לרבנות הראשית למשל זו תחנה מועדת לבלאגן. ובכלל, סמוטריץ עתיד להסתבך עוד הרבה עם הסתירה שבין השקפותיו ודעותיו האישיות- לבין השאיפה, האמיתית כאמור, לפנות לכלל תתי המגזר. יהיה עוד הרבה מה להאריך בזה.
*
ואסיים רק בהבהרה קטנה, שלא ישתמע דבר שלא אמרתי. הבהרה שבעצם נצרכת בכל מקרה, בלי קשר למאמר הזה: מפלגת הציונות הדתית לא חרד"לית, ולא מייצגת אך ורק את הציבור הזה, כמו שמנסים כמה מישהויים- פוליטיקאים ושאינם- לצייר אותה.
אם נבחן מקרוב, בצלאל סמוטריץ ואורית סטרוק חרד"לים. רוטמן וסופר- משתייכים למיינסטרים. מיכל וולדיגר, וגם המקום הבא, רחלי צינקין שכמעט נכנסה- זה עוד צעד קדימה.כשצינקין למשל שירתה בצבא. בהחלט קיים שם מגוון דעות.
אבל כן. סמוטריץ חרד"ל וכרגע יתכן שיש דעות שהוא חושב ולא אומר.
הכותב הינו תלמיד ישיבה גבוהה.
