הריאיון המלא והבלעדי עם אתיה דימנטמן בגיליון החדש של "עכשיו מגזין". לחצו כאן והזמינו את המגזין.
אתיה דימנטמן, אלמנתו של יהודה דימנטמן הי"ד, לא ששה להתראיין. החודש האחרון מאז הרצח היה בשבילה מטלטל מספיק גם בלי חשיפה תקשורתית מיותרת. אבל מכיוון שסיפורה האישי נקשר במאבק הלאומי על חומש הסכימה דימנטמן לפתוח את הלב כדי לחבר את עם ישראל לחלוציות המודרנית בצפון השומרון.
במהלך העבודה על הריאיון ניסיתי לתפוס את דימנטמן במשך יומיים ללא כל הצלחה. הטלפון היה מנותק ולהודעות היא לא השיבה. לאחר מכן התברר שהיא הייתה יומיים בחומש ללא קליטה.
"היינו שם ונשארנו ללון, אז סידרנו לנו את ה'סוויטה': מבנה עשוי פח עם מזרנים ואפילו מיטות ותנור גז. פינוק של ממש", היא מספרת בחיוך ולא מסתירה את הערצתה למתיישבים. "אבל מי שהכי מוסר את הנפש על חומש הם בעיניי המשפחות והבחורים הצדיקים שגרים שם בקור ובחום, בגשם ובשרב. הרבה פעמים הם לא פוגשים מקלחת כמה ימים או שמסתפקים בלחם יבש וטחינה".
ההתמודדות של דימנטמן עם הרצח המזוויע של בעלה מעוררת השראה. "אחרי הרצח של יהודה הייתה לי תחושה מאוד חזקה שזה יהפוך את העולם", היא מספרת. "אין מצב שיהודה יירצח ויהיה שקט. הייתי בטוחה שהממשלה תסדיר את הישיבה. כל כך הופתעתי כששמעתי שלא רק שלא מסדירים אותה אלא אפילו רוצים להוריד אותה".
דימנטמן משתדלת להתנחם בכך שלפחות הרצח הציב את חומש בסדר היום התקשורתי והלאומי. "זה מחזק אותי שחומש הפכה לנושא מדובר".
ההתיישבות בחומש היא אומנם נושא מדובר אבל לא תמיד בהקשר חיובי. גם זמן קצר לאחר הרצח יש מי שמדברים נגד.
"גם אם אנשים מתבטאים נגד חומש, זה שם את חומש על המפה. אין פרסום רע. זה מנחם. אז אפשר לומר שיאיר גולן והדברים ההזויים שלו ניחמו אותי".
מה את חושבת על ההתבטאות שלו?
"אני רק אומר שמי שמזהה תהליכים ומשווה את ישראל לנאצים, ובסוף מדבר גם על המתיישבים של חומש באותו סגנון, זה מעיד בעיקר על עצמו. יאיר גולן לא דיבר על מתיישבי חומש. יאיר גולן דיבר על יאיר גולן".
אני חוזר עם דימנטמן ליום הרצח ושואל אותה בזהירות מתי הם שוחחו בפעם האחרונה. "ביום הרצח רציתי לנסוע לקניות", היא משחזרת. "יהודה ישב על הספה ואמר שקשה לו קצת ללמוד. הצעתי לו שיעלה לחומש – שם תמיד הלב נפתח לו. הוא שמח והקפצתי אותו לנקודה ביישוב שבי שומרון שמשם הוא יכול לנסוע לחומש. כשהורדתי אותו ורציתי לקדם את הכיסא שלי לדוושות הרכב, הרכב לא עמד במצב PARK ועשיתי תנועה כזאת שגרמה לרכב לזוז לשנייה בחוסר שליטה. יהודה, שכבר התחיל להתרחק, הסתובב מיד כדי לבדוק שהכול בסדר. נופפתי לו מרחוק כדי שימשיך ויידע שאני בסדר. זהו. המבט הדואג, זה המבט שאני זוכרת".
הריאיון המלא והבלעדי עם אתיה דימנטמן בגיליון החדש של "עכשיו מגזין". לחצו כאן והזמינו את המגזין.
