אחד מסימני השאלה הגדולים ביותר בסיפורה של אנה פרנק מאז ועד היום הוא מי המלשין שהעביר לגסטאפו מידע על מקום מחבואה של אנה ומשפחתה. אפשרויות רבות עלו, כאשר הראשונה שבהן הייתה עובד הניקיון וילם ואן מארן, שלמרות שנוקה מאשמה, שמו המשיך לעלות כמלשין הפוטנציאלי על מקום המסתור.
בריאיון ל-CBS, סיפר וינס פנקוק, סוכן FBI בדימוס, שהוביל צוות של חוקרים מומחים, שצוידו בטכניקות מודרניות שיסייעו להם לפצח את המקרה. הם השתמשו בבינה מלאכותית כדי לנפות נתונים ומסמכים מקוריים. המסקנה שלהם הייתה כי מי החשוד העיקרי בבגידה במשפחת פרנק, הוא לא אחר מאשר איש עסקים יהודי בשם ארנולד ואן דן ברג.
פנקוק והצוות שלו בילו שעות בחיפוש אחר רמזים בסביבת המחסן באמסטרדם שם הסתתרה אנה במשך כמעט יותר משנתיים יחד עם משפחתה.
השאלות שעמדו לנגד עיניהם היו לפי הסדר "ידע, מניע והזדמנות": כלומר, האם המלשין ידע את מיקום המחבוא? מה היה המניע שלו, האם היה אנטישמי? אולי עש זאת בשביל כסף? השאלה האחרונה הייתה האם החשוד שהה באמסטרדם בזמן הפשיטה על מחבואה של פרנק באוגוסט 1944.
החוקרים העלו מספר השערות לחשודים פוטנציאלים בבגידה: אחד מהם היה טוני אהלר, נציונל-סוציאליסט הולנדי, ששמו כבר עלה בעבר ע"י כותבת הביוגרפיה של אוטו, אביה של אנה פרנק. צוות החקירה של פנקוק בדק את הכיוון הזה אך לבסוף הם החליטו לפסול את האופציה הזו: "היה מידע רב שהצביע על טוני אהלר כחשוד פוטנציאלי", אמר פנקוק.
"עם זאת, לאחר שאוטו פרנק הסתתר, טוני אהלר יצא לעשות דברים אחרים באזורים שונים של העיר. ברור שלטוני אהלר לא הייתה ידיעה שאוטו פרנק והאחרים מסתתרים במחבוא" אמר פנקוק.
בספרו של ג'רארד קרמר "החצר האחורית של המחבוא הסודי" נטען כי אנס ואן דייק, בחורה יהודייה, היא החשודה בהסגרתה של פרנק. ואכן, לאחר המלחמה ואן דייק הוצאה להורג בשל שיתוף פעולה עם הנאצים ובגידה בעשרות יהודים.
גם את האופציה הזו פסל פנקוק: "במהלך תקופת הבגידה היא לא הייתה בעיר", הסביר פנקוק. "היא הייתה מחוץ לעיר ועבדה הרחק מאמסטרדם. כמו כן לא היה דבר שקשר אותה לאפשרות לדעת שאכן יש אנשים שמסתתרים במחבוא".
ראיה נוספת לכך שואן דייק לא בגדה במשפחת פרנק היא הצהרותיו של אוטו פרנק, היחיד ששרד את השואה, לאחר המלחמה. בהצהרותיו אמר אוטו כי ואן דייק בגדה במשפחתה של אשתו השנייה. אילו היא הייתה מלשינה גם עליהם, סביר שאוטו היה מציין גם את זה.
שם נוסף שעלה היה וילהלם ואן מארן, שהיה כאמור עובד ניקיון במבנה. ואן מארן נתפס כחשוד גם בעיניהם של משפחת פרנק, כפי שתיעדה אנה בעצמה ביומנה. עם זאת פנקוק דוחה גם את האופציה הזו: "הוא לא היה אנטישמי ולא הייתה לו היכולת לבגוד. הוא ידע שהוא יאבד את עבודתו".
כאן הגיעו החוקרים למסקנה, כי הרוצח הוא ארנולד ואן דן ברג. איש העסקים היהודי מאמסטרדם. על אף שהיה יהודי, הצליח ארנולד לחיות חיים רגילים במרכזה של הולנד לאחר שנכבשה ע"י הנאצים. פנקוק מדגיש שבשביל לקבל כזו רמה של הגנה, בטוח היה לו קשר כלשהו עם הנאצים. פנקוק הציג פתק, שלדברי החוקרים קיבל אוטו פרנק לאחר המלחמה, המציין במפורש את ואן דן ברג בתור הבוגד.
לדברי החוקרים, ארנולד איבד את הזהות היהודית שלו במהלך המלחמה. "זה היה הישג. אי אפשר היה לעשות את זה סתם".
למרות שהראיות של הצוות מצביעות על ואן דן ברג כחשוד העיקרי, החוקרים מודים שמדובר במקרה נסיבתי. עם זאת, פנקוק אומר שהוא סומך על הראיות שמראות שהמתחבאים במחבוא נבגדו – ושהגילוי והמעצר של הנאצים לא היו צירוף מקרים.
"אני חושב שאנשים שמסתכלים על זה מרגישים, 'אה, אולי נוכל ללמוד משהו אם המקרה הזה ייפתר'", אמר פנקוק. "ואולי לניצולי השואה שעדיין נמצאים שם, הם מבינים שלמישהו עדיין אכפת שהתעלומות האלה ייפתרו".
