OCT היא בדיקת הדמיה לא פולשנית המשתמשת בגלי אור על מנת לצלם תמונות חתך של הרשתית. הרשתית הינה שכבת תאי עצב המצפה את חלקה האחורי של העין ולה תפקיד חשוב בהמרת האור לקלט שנשלח למוח. הOCT מאפשר לבחון כל אחת מהשכבות הייחודיות של הרשתית, למפות ולמדוד את העובי שלהן ועל ידי כך לאבחן ולעקוב אחר מצבים שונים. בין מצבים אלו נכללים חור מקולרי, בצקת מקולרית, AMD (ניוון מקולרי גילי) , גלאוקומה, מחלת עין סוכרתית (רטינופתיה סוכרתית), יתר לחץ דם ועוד. מכיוון שהבדיקה מתבססת על מעבר קרני אור, ישנם מצבים בהם אינה מעשית כמו בקטרקט (שם עכירות העדשה פוגעת במעבר האור) או בדימום מאסיבי בזגוגית העין.
פענוח תמונת OCT תלוי בגורמים רבים. אחד הגורמים הרלוונטיים ביותר הוא הבנה טובה של היסטולוגית הרשתית (מבנה וסידור הרקמות). הפרשנות דורשת הבנה שהתמונה מבוססת על גלי אור. לפיכך, תמונה כפופה למאפיינים של גלי אור וניתן לראות בה השתקפויות, השלכות, ממשקים וצללים אותם חשוב לדעת לזהות ולפענח , כל זאת בהקשר לתלונותיו ומצבו הספציפי של המטופל.
חשוב לבצע סקירה שיטתית על כל שכבות הרשתית על מנת שלא לפספס אף פרט או חריגה. כל שכבה תיבחן מבחינת חריגות רפלקטיביות או בהירות, עובי, המשכיות השכבה ומתאר פני השטח שלה.
עלייה ברפלקטיביות ועובי השכבה הפנימית יכולה לרמוז על בצקת ציטוטוקסית, דבר שמתרחש בחסימת העורק הראשי שמספק את הרשתית. אזורים עם בהירות מוגברת בתוך הרשתית יכולים להעיד על תפליטים שומניים (אקסודט) , בעוד שאזורים בהירים לאורך פני שטח הרשתית מתאימים יותר לקרום אפירטינלי (מעין שכבת ממברנה דקה הנפרשת על גבי הרטינה). על כן, כאמור, ישנה חשיבות רבה להבנת סידור הרקמות וסקירה סיסטמית ושיטתית של התוצאות.
בדיקת OCT מבוסס על השתקפות של אור, לכן פרטים בהירים, כגון שומנים או פיגמנט עשויים לגרום להצללה מתחתיהם, והופעתם יכולה להעיד על פגיעה במבני הרשתית החיצונית. בדומה לכך, אזורים ברשתית אשר הינם מעובים באופן משמעותי יכולים להפחית גם הם את הסיגנל.
עוד דבר שחשוב בעת פענוח הבדיקה הינו ההבנה מתי מדובר בארטיפקט (טעות בתפיסה או ייצוג של מידע הנובע ממעורבות הציוד או הטכניקה המעורבים). כך למשל, במיופיה גבוהה מתאר הרשתית עשוי להיראות חריג עקב הטכניקה בה נעשה שימוש לצילום, ועל המפענח חשוב לזהות כי מדובר בארטיפקט ולא בחריגה אמיתית.
