"זכרון יעקב" – השם שנשמע לנו היום מובן מאליו עבור המושבה אשר יושבת על "חוטם הכרמל" לא היה שמה הראשון, וגם לא היה כ"כ מובן מאליו. המתיישבים הראשונים שהגיעו למקום, פגשו את השם "זמארין" שהיה שגור בפי האריסים הערבים שישבו שם. זה גם היה שמה הראשון של ההתיישבות העברית שקמה במקום, ואימצה אותו (זמנית).
דרשות שונות נדרשו על הסיבה לשם המקורי זמארין, אבל מתיישבי המושבה החדשה החליטו שהוא משמר את השם העברי "שומרון", והחליטו שהגרסה ה"עברית" תהיה גם שמה של המושבה- שומרון. אגב, גם אם הפירוש לשם לא מדויק, הם צדקו בכך שאכן רכס הכרמל הוא קצה קצהו של רכס השומרון.
אבל כידוע אין כיום מושבה הנושאת את השם שומרון. לכבוד חנוכת בית הכנסת במושבה ובעיקר לכבוד ביקורו של הברון, הציע הפקיד הבכיר אליהו שייד, להעניק למושבה את השם "זכרון יעקב", על שם אביו של הברון. ההצעה התקבלה, וכולם שמחו בכך. למעט אליעזר בן יהודה. בן יהודה טען שהשם פחות מתאים למושבה ארצישראלית חדשה, ואם רוצים לדבוק בהיסטוריה המקומית, מומלץ יותר לצרף לשם יעקב את המילה "בית" ולקרוא לה "בית יעקב" כמו בית לחם, בית שאן, בית שערים. הצעה נוספת שהועלתה ע"י בן יהודה הייתה לקרוא למושבה "יעקובון". בן יהודה הסביר שכמו שעל שם שמר (בתנ"ך), נקראה העיר שומרון, על שמו של יעקב, אפשר לקרוא למושבה "יעקובון". ההצעה לא התקבלה, וזכרון נשארה עם השם זכרון יעקב עד ימינו.
אביתר ליכטמן הוא מורה דרך ומרצה
