שתיקת הכלבים
תאמינו או לא, הבעיות בתקשורת לא התחילו בשנים האחרונות. בימים אלה חוגג עולם הספרות את תאריך הולדתו של הסופר וההיסטוריון הרוסי, זוכה פרס נובל לספרות, אלכסנדר סולז'ניצין. סולז'ניצין נעצר וישב במחנה עבודה סובייטי. בשנת 1974 הוא הוגלה מברית המועצות ובמקום שבתו במערב ראה כאורח לרגע את עולם התקשורת המערבי ואת השפעתו העצומה על חיי בני האדם.
סולז'ניצין מנתח באזמל את הבעיות של עולם התקשורת. בעוד שהאינטרס של כלי התקשורת אמור להיות הבאת המידע החדשותי לציבור, מראה סולז'ניצין כיצד אינטרסים שונים מקדימים פעמים רבות בסולם העדיפות התקשורתי את האינטרס העליון. התקשורת בוחרת פעמים רבות באינטרסים של התאגידים ושל מוסדות השלטון לפני האינטרס הציבורי, ומי יהיה כלב השמירה שינבח על העוולות והטעויות של גורמי הכוח הכלכליים והשלטוניים?
אנו חייבים כלבי שמירה כאלה בישראל. הפקידות צברה כוח עצום וחלקים ממנה מתנהלים כמדינה בתוך מדינה, בלי שום מנגנון ביקורתי פנימי. היחידים שיכולים להתריע מפני העוולות שעושים הפקידים הם עיתונאים אמיצים שאינם מחויבים לאינטרס של הפקידים לשמר את כוחם. רק הם יוכלו לגלות כאשר הפקידים נוהגים בזדון ובשוגג ברוע ובאפליה, באכיפה סלקטיבית ובהתעללות בעדים ובנחקרים תוך שכנוע עצמם ואחרים במסווה האידאולוגי של שמירה על שלטון החוק.
הנבל השייקספירי
אותו סולז'ניצין כתב בספרו החשוב 'ארכיפלג גולג' על ההבדל בין הנבל הספרותי הקלאסי לנבלים שמסתובבים בינינו, בין השאר בפקידות השלטונית, והסביר מדוע האחרונים חמורים יותר: "אצל שייקספיר, שילר ודיקנס הרשעים מכירים יפה ברשעותם ויודעים שנפשם שחורה משחור. לא! המציאות היא אחרת! כדי לבצע מעשה מרושע חייב אדם קודם כול לראותו כמעשה של צדק או כהתגשמות חוקית. זהו לאושרנו טבעו של האדם שהוא חייב לאמת את מעשיו".
הסתכלו על העיניים של אביחי מנדלבליט, שי ניצן או רוני אלשיך. העיניים שלהם זכות. כל מעשי הנבלה שלהם לא הגיעו כדי להאדיר את שמם או כבודם וגם לא כדי להעצים את כוחם. הכול היה מלובש בכסות אידאולוגית. אף אחד לא ניסה לבדוק האם מתחת ללבוש האידאולוגי נמצא מעשה שפל. האמונה כי הם מחויבים באמת לשלטון החוק ולא לחוק כפי שהוא נראה בעיני עצמם גרמה לנו לא להתבונן בזה. ולא היה שום עיתונאי שיצעק שלמרות המלבוש האידאולוגי המלך הוא עירום.
משימת העל של עולם התקשורת היא ניקוי אורוות רציני. חייבים לנתק את הקשר המסוכן שלה למוסדות השלטוניים ולתאגידים הגדולים, קשר שמפריע לה לעשות את מלאכתה נאמנה. אפשר להמשיך להתעלם, אבל אז אל תתפלאו לגלות איך מול עיניכם, ממש כמו שסולז'ניצין ניבא, כלב השמירה של הדמוקרטיה הפך לכלב התקיפה שלה.
רוצים לקרוא את הטור המלא של ריקלין וטורים נוספים מדי חודש? הצטרפו ל"עכשיו מגזין".
