מעל לשמונה חודשים עברו מאז אותו לילה מר ונמהר, ליל ל"ג בעומר בו עלתה נשמתו של אחי הקטן שמחה בונים ז"ל בסערה השמימה יחד עם עוד 44 גברים בחורים וילדים. 44 נפשות שהשאירו אחריהם 43 מעגלים של כאב ושכול, עשרות יתומים, אלמנות, ואחים שכולים.
אסון מירון הוא האסון האזרחי הגדול ביותר מאז קום המדינה, אך לא זה מה שמייחד אותו. בשונה מכל האסונות, לאסון מירון יש אבא ואמא. אסון שכל כולו הנו תוצאה של הזנחה רבת שנים בהר מירון, אסון מחריד שקרה בעקבות שורה ארוכה של מחדלים שהתפוצצו בפרצופם של האזרחים העולים להר.
כחודשיים לאחר האסון, קיבלה ממשלת ישראל החלטה צודקת ונכונה, להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר המחדלים שהובילו לאסון. אך בעוד הקריאות לצדק עבור המשפחות עלו מכל כיוון, דווקא בדבר המינימלי ביותר, סיוע ראשוני ליתומים ולאלמנות, נשארו המשפחות לבדן.
ממשלת ישראל נוהגת לקרוא לנושא הסיוע למשפחות "נושא הפיצויים", אך למען האמת לא יהיה ניתן לקרוא לסיוע המדובר פיצוי, ולו מהסיבה הפשוטה ששום דבר שבעולם לא יכול לפצות ילד שביום אחד נלקח ממנו אביו ללא שוב. שום דבר לא יכול לפצות ילדה שלעולם לא תזכה יותר לשמוע את אבא עושה קידוש בליל שבת. לסייע כן, לפצות לא.
אמש התכנסה ועדת השרים לענייני חקיקה לדון בהצעת החוק של ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) לסיוע ראשוני בסך 100 אל"ש למשפחה, אך בצד תמוה החליט יו"ר הוועדה שר המשפטים גדעון סער לדחות את הצעת החוק בשלושה חודשים.
במדינה מתוקנת דיון שכזה לא היה מתקיים כעבור 8 חודשים מהאסון, ובוודאי שלא היה נדחה בשלושה חודשים נוספים. מי שחושב שאלמנה שאיבדה את היקר לה מכל קמה יום לאחר השבעה ומצליחה לעמוד על הרגלים בכוחות עצמה ללא צורך בעזרה מהרשויות, לא מבין שכול מהו.
בשבוע שעבר הלך לעולמו בפתע פתאום הרב שלום סלר ז"ל בן ה-60, אביו של הרוג אסון מירון הר' חיים עוזר סלר ז"ל בן ה-24 "הרב שלום ז"ל – אומרים במשפחתו – לא נפטר בשבוע שעבר, הוא נפטר כבר באסון מירון, יחד עם בנו. הוא פשוט התהלך בינינו עד עכשיו כשהוא בריא ושלם אך חי-מת".
כפי שממשלת ישראל פעלה נכון בהקמת ועדת החקירה הממלכתית, מצופה ממנה לפעול בדרך הנכונה גם בנושא הסיוע ליתומים והאלמנות חבל שאת ועדת החקירה הפכו לצדק, ואת הסיוע הראשוני לצדקה. אין שום הצדקה לסחבת המיותרת הזו, סחבת שהלוואי ומלכתחילה כלל לא הייתה מתרחשת.
