המוטיב המרכזי בכל שנות שלטונו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו כלפי מצביעי הימין שבאו מהתיישבות ביהודה ושומרון היה "אנחנו לא נפנה אף יישוב", למעשה המנטרה הזו שיקפה במידה מסוימת את תפיס ת המנהיגות של נתניהו כלפי קהל בוחריו, דהיינו הפחדה שעל בסיסה נבנית מנהיגות.
נתניהו צייר את עצמו כמי שמונע בגופו מהמצב להידרדר ולא בהכרח סימן את החזון שאליו הוא יקח את הימין.
בדרך הזו הגדיר נתניהו את המפלס האידיאולוגי תמיד אל מול ה -"קו אדום התחתון".
כך בדומה לימי ירידת הגשמים כאשר ערוצי התקשורת מודדים את מפלס הכנרת בין הקרבה למים אל הקו האדום אל מול ה מפלס העליון שמוביל לפתיחת סכר דגניה ולהזרמת מים לנהר הירדן בחר נתניהו לדבר בכל עת על הקו האדום התחתון האידיאולוגי וכמעט שלא הזכיר את פתיחת הסכר דהיינו הקו העליון באג'נדה הלאומית למעט לאחרונה בסבב הבחירות השני שבו דיבר על נתניהו על סיפוח הבקעה , גושי ההתיישבות ויישובי גב ההר.
אך לבסוף שבוחנים את מעשיו והשיגיו הם הרחיקוהו מחלק משמעותי ממנהיגי ההתיישבות ובראשם יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחיאני שתמך בבחירות האח רונות בתקווה חדשה ולא בליכוד.
מי שהכיר את נתניהו לא הופתע. לאורך רוב שנותיו כראש ממשלה בנאומיו ובמעשיו נתניהו חזר על שמירת המצב הקיים ולא על פיתוח משמעותי של ההתיישבות.
גם בסוגיות אחרות כמו דת ומדינה נתניהו לא הציב חזון ויעדים ברורים אלא תמרן בין הקבוצות השונות ודרישותיהם וזאת כנראה כחלק מ מדיניות ה -"הקו האדום התחתון" שנועדה למנוע ירידה של תמיכה ולאו דווקא לקבל החלטה אמיתית שתחרוץ את מעמדה של הדת במדינת ישראל לטוב או למוטב.
על הרקע הזה לאחרונה החלה מחאה מימין נגד הממשלה, במחאה הזו שותפים דתיים לאומיים,
מסורתיים וחילונים.
המחאה שמכונה "הקו אדום" מטרתה היא העברת מסרים לדעת הקהל בעיקר על ה סכנה הנובעת מהשפעתו של מנסור עבאס וממדיניותה של מירב מיכאלי כלפי החינוך בישראל.
אך נשאלת השאלה האם המחאה מציבה חזון ויעדים למערכת הפוליטית, כאלה שהגשמתם תוביל לפתיחת הסכר האידיאולוגי או ששוב נשמע את קולה של המדיניות "הקו האדום התחתון" שמטיחה בציבור רק את מה שאחרים עלולים לעשות ולאו דווקא את החזון היהודי והלאומי והגשמתו המלאה.
לסיכום מאחר ולמדנו בשנות שלטונו של נתניהו על המדיניות שלו.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם שוב נשלים עם מנהיגות שבעיקר מונעת את ההידרדרות או שנחפש מנהיגות שיוזמת ומגשימה.
לזכותו של נתניהו צריך לאמר שהוא בהחלט מנע לא מעט ניסיונות לפגוע ביסודות הלאומיים והיהודיים של המדינה.
אבל כמאמר הכתוב "סור מרע ועשה טוב" צריך גם לעשות טוב ולא רק לסור מרע.
כעת באין יעדים וחזון לאומיים ברורים שיובילו לפתיחת הסכר הפוליטי שנקלענו אליו מאז עליית הליכוד לשלטון ב-1977 לא נצליח לשנות את המדיניות של ה-"קו האדום."
ובהתאם לכך המטרה כעת בתקופת הבצורת הפוליטית של הימין האידיאולוגי אנחנו צריכים להתמקד בבניית החזון והצבת היעדים ה נגזרים ממנו ולבחור מנהיגות שתממש אותו הלכה למעשה.
את אותו עקרון צריך להחיל על יישובי צפון השומרון בהם חומש
היישוב שחרב בהתנתקות צריך להיבנות כחלק מחזון שיבת ציון, הקמת היישוב מחדש צריכה להיות חלק מחזון לאומי שיובילו מנהיגי הימין של אחרי 'מחאת הקו האדום' אם הם לא יבינו את הדרישה הציבורית הזו המחאה הזו מתייתרת.
