לראשונה מזה חצי שנה, אני אופטימי. ממש אופטימי.
פתאום קל לראות, ברור וחד: הסרת הטבעת של בנט, הממשלה הגרועה בתולדות ישראל שהוקמה פה, גורמת לניסים גדולים שמתרחשים מול עינינו.
התהליכים שקורים בעומק מאז שבנט בגד וחבר לאויבי ישראל מבית ומחוץ מפעימים ממש, והם נראו לעין השמש פעמיים בימים האחרונים: התמונה של הרב טאו בחומש מחד, ואלפי מסורתיים בכיכר הבימה זועקים שהם רוצים מדינה יהודית מאידך.
כמו אצל המן ואחשוורוש בשעתו, עם ישראל מפוזר ומפורד בדרך כלל. האחדות נוגעת לרבדים מאוד בסיסיים, גם אם מהותיים, וביום-יום הם לא באים לידי ביטוי ודי נשכחים. לעומת זאת, האינטרסים השונים, הסיעתיות, הנטיה להעצים ולהדגיש הבדלים – כל אלו גורמים לפירוד וריחוק לבבות. כמו אדם פרטי שמגלה כוחות נסתרים בזמן סכנה, גם עם ישראל כולו מוצא את הרבדים הכי עמוקים שלו צפים כשהוא מאויים.
עכשיו בחומש יחד עם החיילים: ראש ישיבת הר המור הרב טאו שבשנים האחרונות כמעט ולא יוצא מביתו ובודאי שלא למחאות. pic.twitter.com/I6LlDy3n1f
— kobi bornshtein | קובי בורנשטיין (@kobi_bornshtein) December 23, 2021
האיום היום על הציבור האמוני בישראל גדול מאי פעם. הפרוגרסיביים, שרק לפני שנים ספורות פעלו במסתרים ומאחורי מסכי עשן, הרימו ראש והסירו את הכפפות. למה הם צריכים להתחבא אם לאחר שכבשו בסיפוח זוחל ושקט את מערכות המשפט והאקדמיה, התקשורת והחינוך והביטחון – הממשלה עצמה נפלה לידיהם כפרי בשל. זה נראה בעיניהם כאילו הסיפור גמור, ואפשר להתחיל למחוק מעוז אחרי מעוז של זהות יהודית במדינה.
וככל שהם מתקדמים, הציבור האמוני מתאחד ומתעורר ומגלה את עצמו.
זה התחיל כבר בשלושת הסבבים כשבלוק הימין הלך ונבנה וקווי המתאר שלו הצטיירו מיום ליום בבירור רב יותר: ליברמן ובנט אאוט, גפני ודרעי אין. לא עוד ימין מדיני ובטחוני – מעכשיו הזהות והמסורת הן שם המשחק.
זה הלך והתחדד עם הבירור הכואב בציונות הדתית פנימה: רק לפני פחות מעשור מכר הציבור הזה את עצמו ואת ערכיו באופן מוחלט למשיחי השקר בנט ושקד, בתמורה להבטחה לשים יד על ההגה. ככל שמימוש ההבטחה התקרב התבררה האסטרטגיה בה תכנן בנט לממש אותה: כניעה מוחלטת ללא קרב לרוחות הפוסט מודרנה והפרוגרסיביות שהפכו להיות ממליכי המלכים ומוחקי הפוליטיקאים בישראל.
1+מלבד שוליים עקשניים, רוב ככל חובשי הכיפות הסרוגות התנער מהאיש ומפועלו, ובחר בפירוש בדרך אחרת: הקמת נעם, הכנסת בן גביר המוקצה אל לב המיינסטרים, וניתוח ההפרדה הקשה בין סמוטריץ' לבנט ושקד – כל אלו הביאו את הציונות הדתית אל הרגע הגדול שלה בבחירות האחרונות, כשהצליחה סוף סוף להתאחד סביב מה שהיא באמת וגילתה לעצמה ולציבור את עוצמתה וכוחה.
המשך התהליך הוא בהשתוללות של הממשלה. שפל המדרגה אליה הביאה אותנו הממשלה הזו הוא יותר מכל סיוט שימני בישראל יכל לדמיין לפני שנה: שמאלנים קיצוניים שרק לפני מספר חודשים היו הערת שוליים בציבוריות הישראלית, כמה סהרורים אוטו אנטישמיים שכותבים את עצמם לדעת במאמרי הדעה בהארץ – קיבלו את המפתחות והפכו להיות קובעי המדיניות ביהודה ושומרון. מי היה מאמין שחוק ההתנתקות (!) יחזור לחיינו, ודווקא במשמרת של ראש הממשלה חובש הכיפה הראשון, ויביא כנראה להריסת ישיבת חומש כי כך רוצים אנשי שלום עכשיו ובצלם והארץ. מירב מיכאלי וניצן הורוביץ, שנדמה היה שהציבור בישראל כבר הכריע שבין מרכולתם הפרוגרסיבית לזו האמונית של הימין הוא בוחר באחרון – הפכו פתאום לשרים במשרדים מרכזיים וחשובים. וזה עוד לפני שהזכרנו את עבאס והתנועה האסלאמית.
1+והנה, בעוד רק לפני כחצי שנה גבולות הגזרה האידאולוגיים, ולצערנו גם האישיים, בין הציבור המסורתי לציבור הסרוג, בין שניהם לחרדים, בין חבריו של אהוביה סנדק לתלמידיו של הרב טאו – כל אלה היו ברורים מידי, המצב פתאום התהפך. חרדים בבני ברק ומסורתיים וחילונים בכיכר הבימה זועקים בקול אחד נגד מחיקת היהדות, חברי כנסת מש"ס ומיהדות התורה ומנעם ועצמה והציונות הדתית וגם מהליכוד נלחמים כתף כל כתף בוועדות הכנסת נגד גזירות כהנא, ונערי גבעות יחד עם תלמידי הר המור עומדים בחומש וזועקים נגד אובדן הדרך של הממשלה.
כי בעצם, הניסיון של בנט להציג ימין בטחוני והתיישבותי ואפילו דתי, תוך ניתוק מוחלט מערכי הזהות היהודית של מדינת ישראל, הפך לבלון ניסוי שהתפוצץ בקול רעש גדול ולימד את כולנו שיעור חשוב. שיעור שהרב קוק צעק אותו וכתב אותו כבר לפני מאה שנה: ככל שנהיה מחוברים יותר למי שאנחנו באמת, ליהדות של מדינת ישראל, ככל שנמחק את החרפה שהתחילה מהרצל ועברה דרך בן גוריון ורבין עד שרון ובנט, חרפת "הציונות דבר אין לה עם הדת", ככל שנדע שבאנו לפה לבנות ממלכת כהנים וגוי קדוש ולא מדינת כל אזרחיה, ככל שערכי המשפחה והקהילה והמדינה שלנו יהיו ערכי התורה ולא ערכי המערב – כך נהיה ישראלים יותר, חזקים יותר, גאים בעצמנו ומאוחדים יותר. וככל שנעזוב את זה ונאבד את הלב – כל השאר יתפורר מאליו.
משהו חדש מתחיל.
הכותב הוא עורך לשעבר של אתר ערוץ 20.
