אפילו לא שנה חלפה מאז פרעות תשפ"א האיומות במאי האחרון, שבהן נרצח יגאל יהושע הי"ד, ונפצעו בדרגות שונות כמעט 200 יהודים. בתי כנסת הושחתו והובערו, עשרות רכבים הוצתו ומאות אם לא אלפי יהודים נאלצו להתבצר בבתיהם עד יעבור זעם.
עם זאת, מאז ועד היום נדמה שממשלת ישראל וגורמים רבים בתקשורת עסוקים רק בתופעה מסוימת שזכתה לשם "אלימות מתנחלים". זה התחיל עוד בימי הפרעות כשגורמים בשמאל הישראלי והתקשורתי חיפשו לעצמם אירוע כלשהו שעליו יוכלו להלביש את מה שקראו לו אז "סימטריה".
התקרית האלימה בבת-ים נפלה לידם כפרי בשל ועד מהרה זכינו לראות במהדורות הערב בערוצים הגדולים את התמונות מרחובות בת-ים, בלופ אינסופי, בשעה שכמה עשרות קילומטרים משם יהודים עדיין נצורים בביתם וחווים אירועי אלימות רבים ונוראים אף יותר. אבל ההתפרעות בבת-ים עדיין לא סיפקה את הסחורה. אירוע שכזה שהתרחש בעיר חוף ומבלי שמושאי שנאתם, הדתיים הלאומיים לא הניח את דעתם של יצרני השקרים בשמאל הישראלי.
1+השבועות חלפו, היישוב היהודי בערים המעורבות עדיין ליקק את הפצעים אך מכונת התעמולה המשומנת החלה למצוא סיבות למה שנראה לאדם מן היישוב כמו הפרעות הנוראות ביותר שחווה היישוב היהודי בארץ מאז 1936.
בקול תרועה החלו להריע בזה אחר זה דוברים מדופלמים ברשתות התקשורת ובמדיה החברתית על הגורם הברור לפרעות שחווינו: העושק הכלכלי והחברתי שמבצעים הגרעינים התורניים בערים המעורבות. אשר בהיותם טפילים חובשי כיפה וכיסוי ראש העזו להתגורר בסמיכות לערבים ושתו בתאווה את דמם. מה לא נאמר עליהם – הם שיבשו את המרקם החברתי העדין, התגרו בתושבים הערבים, וינקו תקציבים מנופחים ממשרדי הממשלה. ובכלל? למה לגור בלוד, רמלה או עכו? מה רע במרכז תל אביב?
אבל גם הסיפור הזה לא היה חזק ומשכנע דיו על מנת להצליח לעוות את הראייה הציבורית והתקשורתית. ההסבר על פיו תקריות אלימות חמורות נובעות משכנות עם חובשי כיפה ותקציבים לבתי כנסת ובתי מדרש עדיין לא היה משכנע. ועל מנת לענות על הצורך העז בהפיכת הקורבן לתוקף הגיעה זה עתה הצעקה האחרונה של עלילות הדם המודרניות – "אלימות מתנחלים".
איש כבר לא מזכיר את העובדה שאלפי ערבים ישראלים השתוללו ברחובות בלב ליבה של מדינת ישראל, ושהאלימות שלהם כלל לא הייתה מכוונת כלפי אלו הנקראים "מתנחלים". בכלל, הקשר בין "אלימות המתנחלים" ובין פרעות תשפ"א לא צריך להתקיים אפילו כגורם סיבתי על פי אלו שצוהלים כעת כמוצאי שלל רב. "העיקר שנפסיק לשמוע על הפרעות, זה הניצחון הקטן שלנו", כמעט וניתן לשמוע אותם מלחשים.
לאורך השבועות האחרונים אנו זוכים לשמוע את המונח השקרי והמתועב הזה בדיונים בכנסת, במליאה, בתקשורת ובאירועי "תרבות" למיניהם. לפני כשלושה שבועות הוקדש דיון שלם לנושא ובו הצהיר אחד מפעילי השמאל הקיצוניים ביותר כי על מנת להגן על הפלסטינים האומללים יש לחמש את ארגוני "זכויות האדם".
בתחילת השבוע, למרבה הבושה, התקיים אירוע "תרבות" בסינמטק תל-אביב שעסק איך לא, באלימות, הדיכוי וההתנכלויות שחוותה האוכלוסיה הערבית מצד כוחות הביטחון והתושבים היהודים בערים השונות. ואתמול הגיע שיא נוסף: השר לביטחון פנים, עומר בר-לב החליט לשתף בכירה בממשל ביידן, המשנה למזכיר המדינה, ויקטוריה נולנד, באיום הגדול שעומד בפתח למדינת ישראל – "אלימות המתנחלים".
1+וכאשר שר יהודי בממשלה מודה בפה מלא ובגאון שהאוכלוסייה היהודית (שכן "מתנחלים" נמצאים גם בלוד, רמלה, עכו, יפו ועוד…) לא רק עושקת, אלא גם אלימה כלפי הציבור הערבי-פלסטיני, הרי שהמערכה לנקמה ביהודים המתעללים, כבר מקבלת רוח גבית. והאלימות המטורפת שגאתה בחודש מאי? הרי היא מוצדקת כעת.
יש הרבה דרכים לתאר את מעלליו של השר בר-לב ואת הדרך שבה בחר להגיב לאחר הסערה שחולל, "שתו מים". אבל מפאת קוצר היריעה, את המשימה נשאיר לציבור היהודי ולהיסטוריה. מה שחשוב באמת הוא להבין מה הקו המקשר בין כל מה שתואר לעיל בחודשים האחרונים.
ההיסטוריה היהודית מלמדת אותנו החל מלפני אלפי שנים ועד היום, שכל התפרעות משולחת רסן ביישוב היהודי באשר הוא נמצא, זקוקה לאווירה רעילה שמזינה אותה. בהיבט הזה, לעלילות דם למיניהן, החל מ"עלילת המצורעים" ו"עלילת החמור" בעת העתיקה ועד לעלילות קרובות יותר כמו בדמשק בשנת 1840, היה תפקיד כפול ומשותף: לייצר את האוירה המתאימה להתפתחות מרחץ דמים, ולתת לו לגיטימציה לאחר הפסקתו על ידי הרשויות.
מה שאנו חווים כעת הוא ניסיון מתקדם, ולא חדש במיוחד לתרץ את האלימות הערבית שעולה על גדותיה ולתת לגיטימציה לגילוי המכוער והרצחני שלה בשנה האחרונה. הבעיה העיקרית היא שכל סיבוב שכזה, אם אינו נגדע באיבו, מייצר קרקע פורייה אף יותר לפרעות שעוד עתידות להתרחש. הציבור היהודי בארץ צריך לעשות ככל שביכולתו על מנת להפריך את העלילות המתועבות שמופצות בימים אלו, אבל אם לא יעלה בידינו לעשות כן, ובהינתן שהממשלה הנוכחית תמשיך במסלולה הנוכחי, הרי שהיישוב היהודי ביו"ש ובערים המעורבות נמצא בסכנה של ממש.
הכותב משמש כרכז פעילים ארצי בתנועת "אם-תרצו".
