לפני פחות משבועיים חגגנו את חג החנוכה, את מרד המכבים נגד האימפריה היוונית ובעיקר את האופן שבו הצליחו ברגע האחרון להציל ולטהר את בית המקדש השני ע״י פח השמן. סיפור גבורה של יהודים שלא וויתרו על זהותם ועל ארץ ישראל.
והיום, במעבר חד, אנו מציינים את י' בטבת, יום של צום שבו אנו נזכרים בתחילת המצור סביב ירושלים על ידי נבוכדנצר מלך בבל. תחילת המצור זה הרגע הזה שבו עוד אפשר לתקן, שהכל עוד לא נגמר, אבל כידוע זה גם הרגע שהוביל בסופו של דבר לחורבן בית המקדש הראשון.
ההיסטוריה היא רצף של אירועים, אבל הרבה פעמים התוצאה שלהם תלויה בנו ובהתנהגות שלנו. במקרה של חנוכה, המרד והנחישות הצילו את בית המקדש. במקרה של י' בטבת, התנהגותם של בני ישראל באותה תקופה הביאה לחורבן הבית ולגלות בבל.
אנחנו לא רק צופים באירועים היסטוריים, אנחנו שחקנים, יש לנו תפקיד ועלינו להשפיע ולהלחם על מה שאנחנו מאמינים.
אתמול, יום לפני צום י' בטבת, כמה אירוני, השר לבטחון פנים עמר בר לב, כתב בחשבון הטוויטר שלו כי פגש את תת מזכירת המדינה של ארה"ב ויקטוריה נולנד וכי הם שוחחו על אלימות המתנחלים ועל ״כיצד ניתן לחזק את הרשות הפלסטינית״.
הבוקר הוא שוב הכריז שהוא ילחם באלימות המתנחלים ״ומי שלא טוב לו שישתה מים״.
תגיד השר בר לב, אתה שר של מדינת ישראל או של הרשות הפלסטינית? אני חושבת שזו שאלה לגיטימית בהחלט לאור האמירות שלך!! כי במקום להיות בצד של אלה ששומרים על מדינת ישראל, שסופגים יום יום אלימות ושעומדים כחומה איתנה מול אלה שרוצים להשמיד אותנו, אתה מתחנף לתת מזכירת המדינה כדי למצוא חן בעיניה? בושה!
המכבים נלחמו נגד המתיוונים, ואתה מה? נלחם נגד המתנחלים? אלה האויבים החדשים שלך? כנראה שכן. אבל לא האויבים שלי, וברור שלא של רוב עם ישראל השפוי.
הממשלה הזאת, שהיא אוסף של מפלגות ואנשים שאין בהם שום דבר משותף מלבד ה״רק לא ביבי״ שהצליח להביא אותם לשלטון, חצתה עוד קו אדום. אחרי החרדים שצריכים לעלות על מריצה ולמזבלה עכשיו תורם גם של למתנחלים שהפכו להיות האויב של השר לבטחון פנים. בו זמנית האלימות משתוללת בנגב, אבל על זה אין הכרזת מלחמה.
עם ישראל נלחם על ארץ ישראל במשך הדורות. ההורים והסבים שלנו חלמו על היום בו תהיה לנו מדינה. ועכשיו שיש לנו אותה, מה עושים? שומרים עליה? או יוצאים למלחמה ביננו לבין עצמנו במקום לטפל באויב האמיתי ?
כולנו חייבים להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי – הצום של היום, י' בטבת, מלמד אותנו שהנוכחות שלנו כאן אינה מובנת מאליה ושהכל תלוי בהתנהגות שלנו.
ליאורה לוי היא חברת מועצת העיר נתניה.
