בהשתתפות שגרירים ודיפלומטים רבים, נערך בשבוע שעבר במרכז למורשת יהדות בבל באור יהודה כנס בלתי שגרתי. הכנס עסק בבריחת יהודי ארצות אירן וערב ארצה, תוך השארת רכושם הרב מאחור. האירוע נערך בשיתוף משרד החוץ, המשרד לשוויון חברתי ומרכז מורשת יהדות תימן, במעמד סגן שר החוץ, עידן רול, והפעיל הציוני חתן פרס ישראל מרדכי בן-פורת ויושב ראש מרכז מורשת יהדות בבל פרופ' אפרים צדקה.
במהלך הכנס הציגו הדוברים השונים לדיפלומטים את סיפורי היהודים שעלו ארצה ונאלצו להשאיר את רכושם הרב מאחור. בנוסף, נערך לדיפלומטים סיור בו הם נחשפו למיצגים השונים במוזיאון המרשים הנמצא במרכז, המציגים את חיי הקהילה היהודית בעירק לאורך השנים.
11+אחת מהדוברות שהציגו את סיפורה בכנס היא לידיה ששון, שריתקה את הנוכחים כאשר סיפרה כיצד נלקח אביה למעצר בשנות ה-60, לאחר תבוסת מדינות ערב במלחמת ששת הימים. בנסיונות העיקשים והנחושים של אמה להצילו, היא הפכה אורחת קבועה בביתו של לא אחר מאשר סדאם חוסיין. אנו מבקשים מלידיה לשחזר בפנינו את הסיפור המטלטל אותו הציגה בפני הדיפלומטים.
סדאם חוסיין מתערב
"כיום אני בהחלט יכולה לקבוע, כי ללא התערבותו של סדאם חוסיין, לימים שליט עיראק, שמו של אבי היה מתווסף לרשימה הארוכה של יהודים, שהואשמו בריגול למען ישראל והוצאו להורג לאחר "משפט" שדה קצר, שבו גזר הדין ניתן, למעשה, לפני שהחל". לידיה מתחילה לספר את סיפורה. "אני רוצה להאמין, שבמקרה הזה פעל הקסם בו השתמשה אמי ויקטוריה בפרשה יוצאת דופן זו כדי להציל את אבי ממוות: היא הצליחה לרכוש את לב אמו של השליט".
לידיה חוזרת לאותם ימים ומספרת: "עד לעלייתו סדאם חוסיין בהפיכה צבאית שביצע, חיי כ-2500 היהודים בעיראק היו חיי מותרות. איש מאתנו לא חש כי מדובר באשליה. תבוסת הערבים, במלחמת ששת הימים בשנת 1967, הפכה את היהודים בעיראק לטרף קל ושעיר לעזאזל וכך, יהודי עיראק הפכו בין לילה מיהודים לציונים על כל המשמעיות הכורכות בעוינות והתנכלויות".
11+למה לא עליתם לישראל כשקמה המדינה?
"לא עלינו ארצה בשנות החמישים עם העליה הגדולה ובחרנו להשאר בעיראק מכיוון שהיינו משפחה עשירה מאד. קרובי משפחתי שעלו ארצה דיווחו לנו על המצב הקשה בשנות המדינה הראשונות, ובחרנו להישאר בעיראק ולראות כיצד מתפתחים הדברים במדינת ישראל הצעירה.
חשבנו שעיראק בטוחה ליהודים, ואכן 17 השנים הראשונות, מאז העלייה הגדולה, עברו ברובן בחיי מנעמים ובשלווה".
11+שינוי במצב היהודים
"את השינוי בחיינו חשנו ביחס השכנים הערבים אלינו. יום אחד אמי נכנסה הביתה חיוורת ורועדת. כששאל אותה אבי מה קרה, היא השיבה כי השכנה הערבייה הודיעה לה שעל כל חייל ערבי שייהרג על אדמת פלסטין יוצאו להורג 10 יהודים בכיכרות בגדד. אבא שהכיר היטב את אמא האמיצה, שאל: "ומה ענית לה?" אמא אמרה "עניתי לה ללא היסוס: היהודים בעיראק הם קומץ קטן ולא בטוח שמספרנו יספיק…".
לידיה ממשיכה לתאר את השינוי שחל בעיראק: "רדיפות היהודים החלו מחדש אחרי עשרים שנה של שקט יחסי. בעקבות תבוסת ארצות ערב וניצחון ישראל תוך ששה ימים ביוני 1967. היהודים במדינות ערב שילמו את המחיר. אבי שחש קודם כל עיראקי, שיש לו זכויות ככל אזרח עיראקי, ואחר כך יהודי, ובנוסף לכך מקושר לבכירים ובעלי שררה בעיראק, נעצר פעמיים. בפעם הראשונה הוא שוחרר כעבור 10 ימים בלבד, כמובן בעזרת שוחד נאה לכל גורם שיכול לסייע בשחרורו".
11+המעצר השני של אביה הסתבך הרבה יותר: "המעצר השני והקשה של אבא מאיר, היה בחמישי לינואר 1968. אבי ואחיו ששון נעצרו על-ידי המודיעין הצבאי "האסתכבאראת". במעצר האלים, הרסו החיילים העיראקים כל מה שנגעה בו ידם: פתחו בגסות שקי אורז וסוכר, עקרו עצים, שברו עציצים וקרעו שמיכות פוך. מה הם חיפשו? מכשיר קשר. תסמונת המרגל הישראלי האגדי, אלי כהן ז"ל, התנוססה בחלל הבית – כרקע מפחיד. בעיקר לבלתי נודע.
תשעה חודשים תמימים לא הצליחה אמא ויקטוריה לקבל תשובות לשאלות הפשוטות: האם אבא בחיים? אם כן היכן הוא עצור. כל מה שידענו הוא, שאבי הועבר לכלא האימתני והידוע לשמצה -ארמון הקץ. ב"ארמון" עבר עינויים קשים באשמת פעילות לטובת ישראל והקמת רשת ריגול.
את הידיעה המשמחת על גורלו של אבא מאיר ואחיו ששון מצאנו באחד הבקרים בידיעה קטנה בביטאון הממשלה, שבה נכתב על חשיפת רשת ריגול מסוכנת ובראשה עומדים שני האחים, מאיר וששון עבדה".
איך מצילים את אבא?
"אמא ויקטוריה הבינה כי מוטלת עליה משימה כבדה ביותר: לאתר את מקום מעצרם של אבא ואחיו ולנסות להביא לשחרורם המהיר. היה לה ברור כי גורלם עלול להיות כגורל תשעה יהודים צעירים, שהואשמו באותה שנה בריגול ונתלו בכיכר המרכזית של בגדד. באותה תקופה היא נהגה לכתת רגליה לכל תחנות המשטרה ולכל בתי המעצר כל יום כדי לנסות ולאתר מידע כלשהו אודות אבי ואחיו. היא שבה הביתה, כמעט תמיד, עם חרדות קשות מהיום שחלף.
בינתיים, בעוד אבי מאיר ודודי ששון עצורים ולא ידוע לנו אם הם עדיין בחיים, התרחשו בעיראק בחודש יולי 1968 שתי הפיכות צבאיות: הראשונה ב-17 לחודש ואילו השנייה ב-30 של אותו חודש. בהפיכה השנייה השתלטה מפלגת הבעת' על השלטון בצורה מוחלטת".
11+בשלב זה, כשהיא מבינה שאין ברירה אחרת, אם המשפחה מחליטה להסתכן ולפנות לאנשי השלטון: "אמי לא בחלה בשום פעולה, מסוכנת ככל שתהיה. לכן, לא היה מפתיע כאשר החליטה להיכנס ללוע הארי: מועצת ההפיכה. בקיץ של שנת 1968 הצטיידה אמי במכתב לבקשת חנינה שכתבה, ועשתה דרכה לבניין הכי שמור באותה עת: בנין מועצת ההפיכה. היא פנתה לכל אדם, קצין לבוש מדים, או צעיר לבוש בחולצה קצרה, וביקשה את עזרתם. מציגה בפניהם את תמונת אבי ומספרת להם על נאמנותו לעיראק ואמונתו בחיים המשותפים עם המוסלמים".
קצין אלמוני בשם סדאם
רחמיו של אחד ממאזניה נכמרו על האם היהודייה המנסה להציל את בעלה: 'אם את רוצה באמת לעזור לבעלך, את חייבת לפגוש איש שקוראים לו סדאם חוסיין אל תכריתי. הוא האיש המושך בחוטים'. שמו של סדאם חוסיין לא היה מוכר לאמא. גם לא לרוב העם העיראקי. רק מאוחר יותר הוא נודע כאיש המפתח במהפכה שעברה עיראק.
מצוידת בכתובתו של "האיש האלמוני," סדאם חוסיין, במכתב לבקשת החנינה שכתבה ובאחת מאחיותיי נסעו ליעד שאליו קיבלה המלצה להגיע: – כתובת ביתו של סדאם חוסיין.
11+פגישה עם סדאם חוסיין
"בראיון שהעניקה אמי לידיעות אחרונות בתחילת חודש ספטמבר 1990, היא תיארה את המפגש הראשון עם השליט העיראקי: "הגעתי לבית פשוט, עם גינה מוזנחת… בפתח הבית עמד גבר לבוש "דשדשה" (גלביה…) כחולה ונעלי בית מיושנות. לצדו עמדה אשתו, סאג'דה, שהייתה בחודשי הריון מתקדמים." אמי שאלה את הגבר, שהיה חסר שפם באותה עת: "היכן גר סדאם חוסיין?" ומיד זכתה לתשובה מפתיעה: "אני סדאם חוסיין."
אמי לא איבדה זמן ומיד החלה במלאכתה הקדושה: "בעלי חף מפשע. הוא אוהב את עיראק ואת העם העיראקי…",
סדאם קטע את דברי אמא ושאל: 'איך את יודעת שהוא חף מפשע?',
אמא השיבה בלא היסוס: "אני אשתו ולי הוא מספר הכל."
סדאם חוסיין חייך: "… כמעט הכל. אני עשיתי שתי הפיכות צבאיות ואשתי לא שמעה ממני כלום."
כשסדאם שאל מה שמם של אבי ואחיו ושמע "מאיר וששון" עצר לרגע. השמות מוזרים. ואז שאל אותה "מה אתם"? ובעצם התכוון: "מה הדת שלכם"? רק אז אמי אמרה לו "בני נבי מוסה" (בני הנביא משה). נמנעה מלהגיד יהודים כי העניין מעורר אנטיגוניזם. סדאם הופתע, יהודייה בביתו, אבל תגובתו, למרבה הפלא, הייתה מאופקת.
השיחה ביניהם נמשכה כמחצית השעה. סדאם חוסיין הבטיח לנסות לעזור. ביקש שתשוב בעוד כשבועיים. לאחר מכן התקיימו עוד מספר קטן של פגישות. אמא הפכה לבת בית בבית סדאם חוסיין. באחת הפגישות הכירה את אמו של סדאם חוסיין, אישה פשוטה וטובת לב. בין אמי ויקטוריה לבין אמו של השליט העיראקי החדש, נרקמו יחסי ידידות".
11+הפגישה האחרונה
"אמי הוסיפה להגיע לבית משפחת סדאם חוסין. כאשר הגיעה "כרגיל" לא שיערה לעצמה שזו תהיה פגישתם האחרונה: "הבית היה אותו בית, אך הפעם עמדו בשער שומרים. בחצר שהיתה עמוסה בחיילים חמושים, היו גם שני טנקים. אמי הגיעה עד לפתחו של הבית – אך לא הורשתה להיכנס. בין כתפי השומרים הבחינה בסאדם חוסיין. הוא נראה אחרת: ספון בתוך חליפה מהודרת. ענוב בעניבה בצבע אדום וכולו זוהר. הוא הבחין באמי וקרא-ביקש ממנה, שלא תבוא יותר לכאן: "אנחנו נמשיך לחקור. ומי שיימצא אשם יוצא להורג".
כאמור, תשעה מחברי "רשת" הריגול הוצאו להורג. אבי מאיר ודודי ששון לא היו ביניהם. תיקי החקירה של אבי ודודי עדיין היו בעיון אצל השליט החדש. את הסיבה האמתית לעיכוב הזה – לא נדע, ככל הנראה לעולם. אמנם אבי ודודי נשארו בחיים. אך הוסיפו להיות בכלא הנוראי, במשך מספר חודשים נוספים של עינויים קשים מנשוא. ואחר כך הועברו לכלא מחוץ למחוז בגדד למשך שנה וחצי נוספים.
מתי מגיעה הפרשייה הקשה הזו לסיום ואביך משתחרר?
"בינואר 1971 שוחררו אבי מאיר ודודי ששון מבית הכלא. רכושם הרב הולאם ואזרחותם העיראקית נשללה מהם. אבי הפך לאדם נכה. בשנת 1973, הצליחו אמי אבי ודודי, לברוח מעיראק ולעלות ארצה. אני עליתי ארצה כשנה לפניהם ב-1972. לאחר סיום לימודי לתואר שני בביוכימיה באוניברסיטת תל אביב נדבקתי בחיידק החינוך ועברתי חוויה מתקנת מבחינתי שעזרה לי להיטמע ולהשתלב בישראליות עם הנוער "הצבר", כאשר עבדתי כמחנכת כיתה
וכמורה לביולוגיה, בגימנסיה העברית בתל-אביב. ליוויתי תלמידים למסע לפולין
ולביקור במחנות הריכוז, נהגתי לומר לתלמידיי: גם אנחנו, כמו יהודי אירופה,
שמענו בעיראק את המשפט הבא: "לנו לא יקרה כלום".
11+"למעלה מ-800,000 פליטים יהודים גורשו מביתם"
העלאת המודעות לנושא בריחתם של הפליטים היהודים מארצות ערב היא בעלת חשיבות רבה עבור משרד החוץ ישראלי. בעניין זה, אומר לנו יעקב פינקלשטיין, הפרוייקטור לנושא בחטיבת תפוצות ודתות במשרד החוץ ואחד ממארגני האירוע:
"ב-2014 הכנסת קבעה בחוק את ה-30 בנובמבר כיום לציון היציאה והגירוש של יהודי ערב ואיראן. משרד החוץ אחראי על ציון יום זה ברחבי העולם ואכן, השנה ערכו הנציגויות שלנו עשרות אירועים בחו"ל, מניו יורק ופריס, עבור דרך הונג קונג , ריגה , ובאקו ועד לבוגוטה וקנברה. השנה, החליטה חטיבת תפוצות ודתות במשרד, להעלות המודעות לנושא חשוב זה גם בקרב הקהילה הדיפלומטית בישראל. לכן, ארגנו במרכז מורשת יהדות בבל, אירוע לשגרירים הזרים בישראל. הגיעו כשלושים נציגים, ביניהם שגרירים רבים ואף ראש הסגל הדיפלומטי בישראל. חשוב לנו כי בעולם ידעו כי היו למעלה מ-800,000 פליטים יהודים, אשר למעשה גורשו מביתם, סביב הקמת מדינת ישראל, בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת. המדובר בעשיית צדק הסטורי עם אותן קהילות שעברו סבל נוראי, לרבות החרמת רכוש, נידוי, אלימות ואף רציחות.
11+משרד החוץ אמון על קידום האינטרסים של ישראל בעולם. זהו אינטרס ישראלי להביא לידיעת העולם מה עברו היהודים במזה"ת וצפון אפריקה על רקע הקמת המדינה. המדובר בקהילות שלמות, ציוניות ועם מסורת מפוארת ועתיקת-יומין, שכמעט ונכחדו כליל, בגלל יהדותם והקמת המדינה היהודית. זהו חוב מוסרי וההיענות הרבה של השגרירויות שלנו בחו"ל- מראה כי הם עושים זאת מתוך הבנה, ויתירה מזאת, אמונה כי בחשיבות הנושא"
11+
11+
11+