גל הטרור המתרחש בארצנו בשבועות האחרונים הביא איתו קולות המנסים לתרץ את המניעים של אותם מחבלים כתסכול אישי שהוביל אותם לצאת למסע רצח. בטקסט שפירסם, תקף יהורם גאון את התירוצים הללו וציין: "זה לא ה"בתולות" והיאוש, זה החומר הנלמד בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית שמאופיין בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ושל עצם נוכחות היהודים בארץ, בדמוניזציה של ישראל והיהודים, ובקריאה למאבק אלים לשחרור פלסטין".
דבריו המלאים של יהורם גאון:
עכשיו כשאני כותב את הדברים האלה אינני יודע אם זה הפיגוע החבלני האחרון של השבוע כי לאחרונה זה קורה לנו בכל יום ונתנו לתופעה שם מקומֵם "פיגועי השראה" – דווקא מילה המיועדת להאצלה של "רוח הקודש", ו"הארה פנימית"…
כזה שם הענקנו לסכינאים הצעירים הזוממים לכלותנו, "סכינאי השראה", שרובם בני חמש עשרה או שש עשרה. יהודיה בת 26 נדקרה בסכין בגבה בשייח ג'ראח כשצעדה עם עֶגלת תינוק, המחבלת, הפעם נערה כבת 15, ומאי יכולת להתמודד עם הבעייה אנחנו "מסבירים" את התופעה כדי שתהיה לנו שליטה על הסיבה לפחות. במקרה של הנערה "היא תושבת שייח ג'ראח, אז היא דקרה את האם שהלכה עם התינוקת כי הסבא שלה הוא מהפעילים המרכזיים נגד הפינוי שלהם משֵייך ג'ראח".
טוב, נרגעתי כי אם יש סיבה כנראה שזה פחות חמור, במוצ"ש דקר מחבל צעיר חרדי סמוך לשער שכם, אחר כך בשעות הבוקר, נער בן 16 משכם התנגש עם רכבו בעֶמדה של מאבטח במחסום תאנים שבשומרון, וקרוב לודאי ששוב יסבירו לנו את הסיבות להשראה האפלה הזאת בָמצוקה בבית בריב עם האמא או האבא, דכאון בלימודים, רומן עם החברה שלא נסתייע, משהו כבר יסבירו לנו.
תחילתה של אינתיפאדה? האירועים מוכיחים – הטרור מרים את הראש
גם לפאדי אבו שחידם, בן 40 משכונת שועפט, שהוא מורה ומחנך בתיכון העירוני רשידיה, גם לו היו סיבות למעשה. גם לכל מידי האבנים ששרפו את הרכב של שני ה"ברסלבים" במרכז רמאללה וניצלו מלינצ', לכולם היו בעיות בבית, לכולם ריב עם הדוד, לכולם מצוקה נפשית, כי הרי לא סתם מתנפלים על יהודי או יהודיה באמצע הרחוב ובאמצע היום! חייבת להיות סיבה. מעניין רק שלא יכולים להסביר לנו למה כשיש להם מצוקה נפשית הם הולכים להרוג יהודי דווקא, ולא מישהו מסביבתם הקרובה?
ואנחנו, שאנחנו מן הצבאות הטובים בעולם פתאום אנחנו חסרי אונים עם כל השב"כ שלנו והמוסד והמודיעין והסייבר והתחבולות, למול ילד בן חמש עשרה שיצא מביתו עם סכין, כי אנחנו לא יכולים לחדור למוחו ולהבין ממנו שהוא בדרך לפיגוע. עד לתוך מוח, עוד לא הגענו, אז אנחנו אומרים "בתולות" ואנחנו אומרים "סמים", ורק לחומרים הנלמדים בבית ספרו של הילד הסכינאי, לשם אנחנו לא מגיעים, כי אם היינו מגיעים, היינו יודעים שזה לא ה"בתולות" והיאוש, זה החומר הנלמד בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית שמאופיין בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ושל עצם נוכחות היהודים בארץ, בדמוניזציה של ישראל והיהודים, ובקריאה למאבק אלים לשחרור פלסטין.
ילדי בית הספר הפלסטינים מקבלים עידוד ממוריהם ליטול חלק בפעולות מלחמתיות דרך העלאה על נס של הג'יהאד ושל המוות, בו השהידים מתוארים כגיבורים ודמויות לחיקוי. כשראש הרשות אומר שלמסגד אל אקסא אין ליהודים זכות להיכנס אליו ו"לטמא אותו", וכשבבתי הספר מעודדים ילדים למות כגיבורים בשמירה על "אל-אכסא", אז פתאום ברור לך למה ילדה בת חמש עשרה מבינה כמובן מאליו שיהודיה היא "טומאה" שיש להכרית אותה מן העולם. בבתי הספר בחומר הנלמד שם מקור המוות הבא לרחובותנו על ידי ילדים, ושיפסיקו לחפש את זה ביאוש שבבית, או עצבים על הסבתא שהתחילה לשיר…
