סיפור מקומם ומאכזב. נערה ירושלמית שחלמה להתגייס לקרבי, מגיעה ליחידת ברדלס באוגוסט האחרון ומתחילה טירונות. לאחר זמן קצר מתחילה להרגיש כאבים עזים בגבה ופונה למפקדיה, שהם וגורמי הרפואה ביחידתה מתייחסים למקרה בחוסר רצינות והקשבה.
לאחר שכאביה של ש' החמירו, הגיעה לרופא ביחידתה שוב, ואותו רופא בחר לשייך את הכאבים בין היתר לכך שהיא סובלת מעודף משקל קל, ובנוסף אמר לה שעליה למרוח משחה ולבצע תרגילי פיזיותרפיה. משכך, מצבה של ש' החמיר עד שאיבדה שליטה על סוגריה במהלך אימון בשטח, מה שלא גרם לדליקת נורה אדומה בקרב מפקדיה, שהעלו אותה להתקלח בבסיס לאחר המקרה העצוב מבלי לראות רופא באופן דחוף.
מצבה של ש' המשיך להידרדר משלא קיבלה טיפול רפואי ראוי, עד שאיבדה את היכולת ללכת בצהרי יום שבת בבסיס בו שהתה בדרום הארץ. הוריה של ש' אנשים דתיים קיבלו טלפון בהול מבתם המבשר שאינה מסוגלת לתפקד כראוי, ופנו למפקד הפלוגה שתחילה טענה שמצבה של הילדה "בסדר גמור", ורק לאחר שהפצירו בה שהילדה זקוקה לטיפול דחוף – פינו את ש' לבית החולים יוספטל באילת שם התגלתה האמת המרה – לש' שתי פריצות דיסק חמורות המסבות נזק העלול להיות בלתי הפיך.
משם ש' נשלחה בבהילות לבית החולים סורוקה בבאר שבע שם הרופאים המליצו על ניתוח דחוף בכדי להציל אותה מנכות קשה. לאחר הניתוח ש' משתחררת לביתה לאחר מספר ימים, ובזמן שהותה בבית המצב לא משתפר והתפרים בגבה נפתחים והיא מובהלת שוב לחדר ניתוח, הפעם בבית החולים שערי צדק.
במהלך אשפוזה ש' נדבקת בחיידק בדם ונשארת בבית החולים למשך שבוע. בכל התקופה הזאת איש מיחידתה לא התקשר, לא הגיע לבקר, ואפילו לא שלח הודעה להתעניין במצבה. ש' הוזנחה ונותרה רק עם משפחתה וחברותיה.
כאן לא תמה מסכת הייסורים של ש' ומשפחתה. בכדי לטפל בה עקב מצבה הסיעודי, אמה עזבה את עבודתה והמשפחה נקלעה למצב כלכלי קשה. היחידה לטיפול בפצועים בצבא סרבה לתת לאמה של ש' יעל להתלוות אליה לטיפולים בטענה שאין להם ביטוח עליה, ופעלו מולה באטימות מקוממת.
1+ש' ומשפחתה נותרו כועסים ומתוסכלים, מנסים לחזור לחיים טובים ובריאים. מאז הפנייה לצה"ל על סיפורה של ש' ועד לפרסום הכתבה, איש לא טרח לנסות לסייע לש' ומשפחתה, איש מיחידתה לא פנה לשאול לשלומה.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: לחיילת המדוברת ניתן טיפול רפואי בהתאם לפנייתה ועל פי הפרוטוקול המקובל לסוגיות שהציגה בפני הרופא. בהתאם להתפתחות במצבה ולמעקב שהתקיים, הופנתה לבדיקות נוספות שהעלו צורך בפרוצדורה הרפואית שעברה בבית החולים. לא היה כל עיכוב בפינוי החיילת לטיפולים הרפואיים.
יש לציין כי מדובר במהלך רפואי מורכב שטופל תוך זמן קצר ותוך התחשבות מרבית במצבה הרפואי של החיילת. במהלך הדרך התרחשו התפתחויות רפואיות לא צפויות שבעקבותיהן התבצע הליך הרפואי נוסף, אך הן אינן קשורות כלל לטיפול שניתן על ידי גורמי הרפואה בצה״ל.
במהלך כל תקופת שהותה בטיפולים ובהחלמה בביתה, מפקדיה שמרו עימה קשר רציף באמצעות שיחות שבועיות וביקורים. בנוסף מפקדת הפלוגה הייתה בקשר עם אימה של החיילת.
