שלושה וחצי חודשים מאז נפילת סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל בגבול עזה, משפחתו מתלוננת על כך שעד לרגע זה לא קיבלו תחקיר מקיף לאירוע. לראשונה אנו מצרפים פה את התחקיר שערכה אם המשפחה ניצה מנקודת המבט שלה, בצירוף הקלטות של בראל רגע לפני שנהרג.
ההקלטות של בראל. האזינו
לטענת ניצה, הלוחמים התלוננו בעבר על סכנה ממשית בכל אחת מההפגנות ברצועת עזה בימי שישי ושבת ועל כך שלא עברו תרגול של ירי בחרך וממדרגות. בנוסף הציגה ניצה בתחקיר הודעה של בראל קודם האירוע שהוכיחה התנהלות לקויה: "איזו התנהלות על הפנים. לא תיאמו מטווח, לא משכו תיק מטווח, שום דבר. אספר לך כשנתראה – איזה הבדלים".
3+עוד מוסיפה ניצה: "התקבל דיווח בקשר של התצפיתנית על התקרבות המונית לחומה (מאחוריה היו בראל ולוחמים נוספים); לא הייתה כל תגובה לדיווח מטריד זה, לאיש מהלוחמים לא היה הסבר מדוע בשלב זה לא ניתנה הנחיה להתרחק מחרכי הירי ולבצע פיזור מהמסיתים באמצעים אחרים, כך שלא יסכנו את הכוחות בשטח. גם ניסיון חטיפה של נשק ללוחם אחר – לא הביאה להחלטה לשנות את מדיניות הפעולה של צה"ל.
3+עדות מטרידה נוספת נוגעת לבראל ולצלפים אחרים שמוקמו בחרכי הירי קובעת כי לא הייתה להם אפשרות ראייה לטווח הקצר, דבר שמציב אותם בסכנה חמורה.
מאמירתו של הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, בעת השבעה בביתי, ההנחיה המשפטית היא לאפשר לפלסטינים, לרבות אנשי חמאס, להתקרב לחומה עד לטווח של כמה עשרות מטרים, שכן החומה הינה שטח עזתי ואנחנו חשופים לתביעה משפטית אם נמנע זאת. הרי שמדובר המצב אבסורדי שכן עמידתם של הלוחמים על החומה – מסכנת אותם.
אמנם, על פי הדיווח, מח"ט הגזרה הצפונית, נכח בשטח, אולם אין עדות שקיבלתי לגבי הנקודה בה שהה וכיצד פיקד על הכוחות; מפקד יחיד מג"ב היה באותו זמן בביתו.
על פי אחת העדויות, במצב שנוצר "לא הייתה שום יעילות מבצעית שהלוחמים נמצאו מאחורי החומה". לוחמים שהיו בשטח טוענים כי עשתה טעות בהפעלת שיקול דעת של המח"ט שהיה צריך להורות על נסיגה לאחור בעת התלהטות הרוחות בצד העזתי".
3+בכל הנוגע לפינוי, טוענת משפחתו של בראל לליקויים חמורים: "מהעדויות עולה כי החובש שהיה אמור לטפל בבראל הינו פוסט טראומטי ומצבו הנפשי מוכר ליחידה. הצבתו באירוע כזה רגיש והציפיה ממנו להעניק טיפול מציל חיים – הינה טעות חמורה בשיקול דעת של מפקדים. בהעדר דו"ח רפואי שקיבלתי, קיבלתי עדויות שפציעתו הייתה אנושה ומכאן נדרש טיפול רפואי מקצועי ודחוף.
מהעדויות עולה כי החובש גרר את בראל עד לרכב הזאב, מרחק כ-4 מטר, הרים אותו לבדו. דבר שארך זמן רב בעודו פצוע אנוש. משם הוסע כ-500 מטר עד לרכב תאג"ד צנחנים, שם טופל על ידי פארמדיקית (שקיבלה הנחיות טלפוניות מרופא) ומשם בוצע נסיעה נוספת להחלפת אמבולנס.
האמבולנס פינה את בראל לבית חולים לסורוקה בבאר שבע כשעה ו-45 דקות עד שעתיים מרגע הפציעה, כאשר נסיעה שגרתית במסלול זה אורכת כ-50 דקות בלבד.
רק לאחר הפגיעה בבראל התקבלה החלטה לסגת אחורה את הכוחות הצבאיים".
האזינו להקלטות:
[player id='578726']
בהקלטות נשמע בראל מדווח על המפגינים שמתקרבים לגדר: "בן אדם ראשון, שעה 5:43, כל הארבעה בקרני ק.ד. 85, בן אדם ראשון חולצה כחולה ג'ינס בגיר נראה בן 22, מסית עם קלע דוד ביד, פגיעה בברך ימין.
[player id='578724']
"בגיר שני נראה בשנות ה-18, חולצה אדומה מכנס כחול, בגיר שלישי נראה בן 25 חולצה לבנה מכנס כחול היה לו גם טלפון ביד וגם קלע דוד, הוא תיעד עם הטלפון את הזריקות. בגיר רביעי חולצה תכלת עם גי'נס שחור כהה…"
בהקלטה נוספת נשמע בראל אומר: "כולם מתחת ל-60 מטר… חולצה חומה ג'ינס כחול, נראה בן 20 – 40 מטר. חולצה שחורה, מכנס שחור נראה בן 20 – 50 מטר".
משפחת בראל מסרה: שלושה וחצי חודשים מאז נהרג אחי, סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל, בגבול עזה ועד רגע זה לא קיבלנו, למרות דרישתנו – תחקיר מלא ומקיף לאירוע. במהלך זמן זה בו צה"ל לא השכיל לסיים את חקירת האירוע (או שמע לא רצה בכך), הגיעו לאמי, ניצה, עדויות רבות ומטרידות על האירוע החמור והטראגי. בזמן האבל הכבד, היא אספה את העדויות לתחקיר שלה, תחקיר של אמא. התחקיר הזה לא נועד להחליף את התחקיר הצבאי, אבל מעניק נקודות מבט קשות לאירוע. הבוקר היא שלחה את התחקיר לרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי ומפקד מג"ב, ניצב אמיר כהן
3+תגובת דובר צה"ל: "צה״ל משתתף בצער משפחתו של סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל, ממשיך ללוותה ולחזקה. פניית המשפחה התקבלה הבוקר, והתייחסות לטענות העולות בה תינתן במועד הצגת סיכום התחקיר הצבאי למשפחה.
מהתחקירים שבוצעו עד כה וכפי שפורסם, נוהל הקרב וההיערכות המבצעית להתפרעויות האלימות בוצעו באופן יסודי ומקיף. לצד זאת, מסקנות הביינים העלו כי נכון היה לפרוס ולהפעיל את הכוח באופן שונה מרגע הגעת ההמון האלים לקיר המגן. בגין האירוע התקיים תהליך תחקור נוקב ומעמיק, אשר יסתיים בעת הקרובה וממצאיו ומסקנותיו יוצגו למשפחה".
