מי המכּבים בדורנו?
בכל שנה כשמגיע חג החנוכה מתגנבות להן מחשבות פילוסופיות היסטוריות למוחנו: לו זה היה בימינו, לאיזה צד היינו מצטרפים? ובכלל, יש נטייה חצי ספורטיבית להשוות את הימים ההם ולקבוע מי הם היוונים בזמן הזה, מי הם המכבים, ומי… המתייוונים. כל אחד בטוח מיד שהוא המכבי האמיתי ואילו כל השאר כמובן יוונים או מתייוונים. הרי יש חברים, ויש מכבי.
*
אולם למעשה אנחנו ממהרים מדי להחליט ולקטלג. ולא בגלל שאיננו יודעים מספיק אודות היוונים הקדמונים ואודות המכבים, אלא בגלל שאיננו יודעים מספיק על -עצמנו (אגב, אם כבר מדברים על הכרת המכבים, צריך לזכור שצאצאי החשמונאים בסופו של דבר סרחו וחכמי ישראל היו נגדם. בעיקר בשל המלוכה שנטלו לעצמם למרות שהיו בני שבט לוי. החתם סופר אפילו אומר שבשל כך רבי יהודה הנשיא לא ערך מסכת 'חנוכה' בהיותו מצאצאי בית דוד).
*
בימים האחרונים וודאי נחשפתם לתמונות ולפרסומים אודות 'התחזקותם' של כמה וכמה סלבריטאים. ההיא חבשה כיסוי ראש, ההוא הניח תפילין, השני בקש סליחה, והשלישי הודיע שבקרוב ישמור שבת. אלו הרהורים עלו בכם כשראיתם זאת? אני בעיקר חשבתי על כך שכאשר אנו חושבים שאנו יודעים הכל על מאן דהו, מסתבר שאיננו יודעים כלום לא עליו ולא על עצמנו.
*
כלפי חוץ כל אחד בונה לעצמו תדמית המקטלגת אותו מיידית כשייך למחנה מסויים. אין לך אדם שאין לו מגזר, ואין לך מגזר שאין לו מק"ט. אבל האמת היא שהמציאות הרבה יותר מורכבת. מי שמשחק את תפקיד הכופר האולטימטיבי יכול להתגלות לפתע כיהודי הכי חם שפגשתם השנה, ומאידך מי שחשבתם כמחנך גדול ירא שמים יכול להתגלות כאחרון החוטאים. ובכלל, מי אמר שמצווה זו חשובה יותר ממצווה אחרת? יתכן הרי שכל הדתומטר שלנו מוטעה לגמרי. אולי למשל חשובה ורצויה מצוות השירות הצבא לפני הקב"ה יותר ממצוות השמיטה?
*
אתם כבר ודאי מבינים לאן אני חותר. לפני שאנו מכתירים בתרועה רמה מישהו כמתייוון, כדאי לעצור לרגע. יתכן שהוא בעצם המכבי… נניח שעל היוונים של דורנו נוכל להסכים פחות או יותר (אם כי אני לא משוכנע שיש 'עַם' כזה. אולי ארגונים, אולי מגמות תרבותיות, אך לאו דווקא אנשים. מה דעתכם?) אך על הקבוצה שהכי מתאימה להיות המכבים של דורנו במשחק התפקידים ההיסטורי, אני בטוח שלא תהיה שום הסכמה. כל אחד הרי בטוח שהוא המכבי האולטימטיבי. או לפחות תרסי, וופסי או חורני.
*
לכן לפני שאנחנו רוגמים בסופגניות את כל 'האחרים' שיש, כדאי לזכור ש.-כל אחד הוא אור קטן. ממש כך. או אם תרצו – בתוך כל אחד מתחבא בעצם מכבי קטן.
*
אז למי הייתי מצטרף כיום אתם שואלים? אני היתי מצטרף לחבורת מילואמניקים מיוזעים. ולצוותי הרפואה העייפים בבתי החולים. ולחובשי ספסלי בית המדרש בשעות הקטנות של הלילה, לחקלאים בעמק ולחוואים בהר, למורים והגננות ועוד ועוד. כוווולם מכּבים גיבורים. כי רק עִם כל אלו יחד נהיה אור גדול לגויים.
הרב צחי פנטון הוא סא"ל במיל. מנהל 'רצון יהודה' ובעל סוכנות האיסוף 'ברקת'.
