כשזאב גרינפלד יצא מבית הדפוס, הבריטים חיפשו עליו בדקדקנות. במכנסיים, בחליפה ומתחת לכובע. אך הם לא מצאו כלום. מה שהם פיספסו, זה שזאב, בנס מעל הטבע, גבה תוך כמה שעות במספר סנטימטרים, תוך כדי עבודה על מכבשי הדפוס.
אבל הכל התחיל כמה שבועות לפני כן, בימים שאחרי המרד הערבי הגדול שהתרחש ב-1939. אותו מרד במהלכו פרעו הערבים במשך שלוש שנים באוכלוסייה היהודית, ולא פחות מכך גם בצבא הבריטי.
בניגוד למצופה, הבריטים קיבלו את המסקנה ההפוכה מההגיון, וביישוב הבינו שעוד רגע הולך להתפרסם ספר של גזירות קשה נגד היהודים, נגד העלייה ונגד ההתיישבות – הספר הלבן.
מוסדות היישוב החליטו להכין מענה דיפלומטי לספר עוד בטרם יתפרסם, אך תוכנו היה חשאי וחסוי ביותר. כאן נכנס יוסף תקווה, מהנדס ירושלמי שמהלכים היו לו בקרב בכירי הסוכנות וההנהגה. אבל מה שהיה יותר חשוב, זה שאחיו זאב גרינפלד (שם המשפחה המקורי), עבד בבית הדפוס המנדטורי הממשלתי, וסיפר לו על ההדפסה הצפויה של הספר.
השניים, שראו את טובת העם היהודי הרבה לפני טובתם האישית החלו לרקום מזימה, וכך היא יצאה לפועל: ביום שישי, הגיע גרינפלד לעבודתו בבית הדפוס כרגיל. כאשר נכנס לחדר ההדפסות בזמן שאף אחד לא שם לב, חטף העתק של דפי הספר, שם בחליפתו והלך איתו לשירותים.
שם, נסתר מעין האח הגדול, השיל את נעליו, ואת זוג הגרביים הנוספות איתם הגיע, ודחף את המסמכים בין שני זוגות הגרבים ובין הרגל לנעל. כשיצא מבית הדפוס, ביצעו עליו הבריטים חיפוש מדוקדק בנוהל, ואפילו מתחת לכובעו, אך לא מצאו כלום.
עם המסמכים רץ אל אחיו, וזה העביר אותם לאנשי הסוכנות בבניין המוסדות הלאומיים. הדפים היו בגדר אוצר, ואנשי הסוכנות כבר החלו לתכנן את המענה הדיפלומטי ואת ההפגנות שעתידות היו להשפיע על דעת הקהל העולמית.
הבריטים חיפשו וחיפשו ולבסוף עלו על המדליף המחתרתי. הוא פוטר מעבודתו, אך עם מצפון ולב שלם. הספר הלבן וגזרותיו הרעות עברו מן העולם אחרי כמה שנים, קמה מדינה יהודית, וזאב גרינפלד התקבל לעבודה בבית הדפוס הממשלתי, הפעם, של מדינת ישראל.
עוד פיסת גבורה שאבק ההסטוריה נוער מעליה.
אביתר ליכטמן הוא מורה דרך ומרצה.
