השבוע קיבלנו הוכחה נוספת לעובדה שבנגב נגמרו זה מכבר הקווים האדומים, וכעת, כל מה שקורה בזירה הזו – זה כבר מעבר לקו האדום.
כלפי מה הדברים אמורים? כלפי אותו אירוע בתחילת השבוע בו נפתחה מלחמת משפחות פשע מרהט בסמוך לבית החולים סורוקה בבאר שבע. קטטה אלימה שלוותה בירי מנשק חם, דקירות, אבנים וכל מה שרק היה אפשר לזרוק ולהשליך. ארבעה מהמעורבים נפצעו, זכוכיות החזית של בית החולים נופצו, והפחד וההמולה היו מנת חלקם של באי בית החולים.
מדובר בבית החולים הגדל בדרום. מקום שאמור להיות מחוץ לכל שיח כזה או אחר. מקום קדוש ונטול קטטות ומלחמות. וגם לשם זה הגיע. למקום הרגיש ביותר התנקזו משפחות הפשע הבדואיות והחלו לסגור חשבון אחד עם השני. והמשטרה? לא באמת מרתיעה אותם. הם לא סופרים את רשויות החוק. לא אבטחה, לא משטרה ולא את בתי המשפט. הם עושים מה שהם רוצים ללא מורא או פחד.
תיעוד מהמקום: קולות ירי מחוץ לבית החולים
מה שהוביל למצב הזה זו מדיניות רבת שנים של ממשלות ישראל שהזניחו את הנגב, ונתנו למליציות החמושות להשתלט על כל חלקה טובה. כיום כמעט ואין דרך חזרה. הדרך היחידה – מורכבת וכמעט בלתי ניתנת ליישום בנסיבות הללו. ואני מתכוון לתוכנית שכתבתי עליה כאן בעבר, יד קשה מחד גיסא, ובניית עתיד ואופק מאידך גיסא.
עד שמישהו יתעורר וירים את הכפפה בנושא הזה, אנו נמשיך לצפות מהצד באירועים קשים ויוצאי דופן שלא שיערום אבותינו. אלו לא מקרים של חציית קו אדום. אלו מקרים שממוקמים הרחק הרחק מהקו האדום שנחצה מזה זמן רב. הממשלה חייבת להתעורר ולמצוא פתרון מעשי לנגב. ועדיף מאוחר, מאשר לעולם לא.
זעם בדרום: כל העצורים מהקטטה האלימה בסורוקה שוחררו
אריאל עידן הוא כתב הדרום של ערוץ 20.
