אחד הסיוטים הגדולים ביותר של כל בן או בת מסורים הוא לגלות כי לאחר פטירת אביהם מתגלה צוואה חדשה שלפיה הוא מוריש את כספו ונכסיו למטפלת שלו.
מדוע התופעה הזו כה נפוצה וקלה ליישום?
למרבה הפתעתם של רבים, החוק הישראלי לא מדקדק במיוחד בהגדרות של ידועים בציבור, דבר המקל מאוד על עריכת צוואה חדשה לטובת אותו ידוע בציבור שיכול להיות המטפל או המטפלת. הקריטריונים העיקריים להגדרת ידועים בציבור הרלוונטיים למקרים כאלו וכמעט תמיד מתקיימים בלאו הכי הם מגורים תחת קורת גג אחת וניהול משק בית משותף.
במקרים מסוימים אותה המטפלת אף הולכת צעד אחד קדימה ומעידה על קיום יחסי משפחה (ואפילו מיניים), וכאן לעיתים קשה מאוד לסתור את העדות החד צדדית הזו. גם העובדה שהמטפלת והאב מופיעים יחדיו בציבור ועשויים לדבר באותה השפה (לדוגמה, כאשר המטפלת היא ממדינות ברית המועצות לשעבר או מזרח אירופה).
מעבר לכך, מטפלים רבים מנצלים את העובדה שבערוב ימיהם חלק גדול מן הקשישים נמצאים במצב קוגניטיבי שלא מאפשר להם להבין את טיב הצוואה.
מה קורה כאשר מדובר בצוואה הכוללת תנאי?
ישנם מקרים שבהם הצוואה תלויה בתנאי מסוים. ניקח דוגמה פיקטיבת של "סלע נגד בלה": האב ציווה להוריש את כל רכושו למטפלת בשם בלה בתנאי שזו אכן תטפל בו עד יומו האחרון. אם התנאי לא מתקיים, בתו סלע תירש את כל רכושו.
תנאי שכזה נקרא "תנאי דוחה" מכיוון שהוא חל לפני הפטירה ונטל ההוכחה הוא על בלה שחייבת להוכיח כי אכן טיפלה באב עד סוף ימיו. זהו מצב שלרוב קשה להוכיח אותו בבית המשפט.
לכן, בין אם הצוואה נכתבת בהסכמת כל הצדדים (מקרה שהוא כאמור נדיר מכיוון שלקרובי המשפחה לא יהיה אינטרס שכזה) ובין אם לא, עדיף להשתמש בתנאי מפסיק. מדובר בתנאי שמנשל באופן אוטומטי את היורש הכתוב בצוואה ("יורש ברירת המחדל") ומעניק את הירושה ליורש אחר.
לעומת זאת, אם הצוואה הייתה נכתבת באמצעות תנאי מפסיק, הרי שהיורשת החוקית הייתה סלע, ואם בלה הייתה מפסיקה לטפל באב בעוד בחיים, הייתה הירושה עוברת באופן אוטומטי אל בלה. זהו מצב שקל הרבה יותר להוכיח אותו מכיוון שהוא מתקיים לפני הפטירה.
לא לסמוך על המזל
ישנן כמה פעולות פשוטות שבאמצעותן ניתן להקדים תרופה למכה ברגע שבו שוכרים מטפל או מטפלת:
1.יש לוודא שההורה כותב צוואה באמצעות עורך דין, על מנת למנוע מהמטפלת את זכות הירושה גם אם זו תוגדר בסופו של דבר כידועה בציבור שלו.
2.ישנם מסמכים משפטים מחייבים אשר ידועים כ"מסמכי מתנה". מסמכים אלו למעשה מרוקנים מתוכן את עזבונו של האב ומעבירים אותם לקרובי משפחתו, זאת מבלי לפגוע בזכותו של האב להשתמש בהם בעודו בחיים.
3.ניתן לדרוש מן המטפלת לחתום על כך שהיא מעבירה את כל זכויותיה כידועה בציבור לבני המשפחה. זהו מסמך מחייב ובלתי הפיך שהאב אינו חייב לחתום עליו ולכן הוא מערב את שני הצדדים האלו. עם זאת, בשל טיבו רצוי להשתמש בו רק כאשר האב מתנגד או אינו משתף פעולה.
לסיכום
כמו במקרים משפטיים סבוכים, גם בדיני ירושה, הדרך הטובה ביותר למנוע עוגמת נפש והתדיינות ארוכה בבתי משפט היא להקדים תרופה למכה ולהשתמש בכלים המשפטיים העומדים לרשותנו על מנת למנוע מצבים שכאלו מבעוד מועד.
