איפה הנביא?
אם תשאלו אדם יהודי שלמד את סיפורי התנ"ך וקרא על סיפור חייו ופטירתו של משה רבינו – "היכן משה רבנו נקבר?" התשובה הראשונה תהיה "לא יודע", והתשובה המעמיקה יותר תהיה "בגיא מול בית פעור, בארץ מואב" משמע היכנשהו בעבר הירדן – "ואיש לא ידע את מקום קבורתו".
אבל אם תשאלו מוסלמי היכן "נבי מוסא" קבור, הוא יצביע בביטחון רב על "מקאם" – מבנה תפילה מוסלמי אשר שוכן במדבר יהודה בסמוך לדרך ירושלים-יריחו-ים המלח.
כבר לפני כ-1300 שנים, נכנסה "חדית', תוספת שבעל פה על הקוראן שבכתב, שמצביעה על מקום קבורת משה לא בעבר הירדן המזרחי כפי שהתורה מספרת לנו, אלא בזה המערבי, "בסמוך לגבעת האדומים".
גבעת האדומים מזוהה לאורך השנים עם דרך "מעלה אדומים", וככל הנראה הראשון שהקים מתחם תפילה משמעותי במקום אשר מכונה היום "נבי מוסא" היה צלאח א-דין האיובי, שליט האיובים שהכניע את הצלבנים בקרב קרני חיטין בשנת 1187.
הרעיון לחיזוק המתחם ששולט על הדרך הראשית היה קשור ככה"נ להתקבצות צליינים נוצריים בדרך שבין ירושלים לבין "קאסר אל יהוד" – אתר שבו נוהגים הנוצרים לטבול. לנצח את הנוצרים לא היה מספיק, והיה צריך לוודא שהנוכחות שלהם הולכת ומצטמצמת, ולכן יש להביא מאמינים מוסלמים רבים אל הדרך הזו.
על כן, נקבעו גם חגיגות מוסלמיות מקבילות לימי השמחה הנוצריים של ה"פסחא" שקיבלו את השם חגיגות נבי מוסא, או ה"מואסם". בזמן אחד מסיבוביו של הסולטן הממלוכי בייברס כשכנראה עשה את הדרך ממכה (מצוות החג') לארץ ישראל, ראה את המקאם והחליט לבנות עליו את המבנה הגדול שקיים שם היום.
מאז, חגיגות "נבי מוסא" גדלו עם השנים, ומוסלמים מרחבי הארץ שלחו אליהם נציגים. בשנות המנדט הבריטי החגיגות הפכו להיות אירוע לאומני שכינס אליו מידי שנה את ערביי האיזור, ובשנת 1920 היה גם זה שפתח את פרעות תר"פ כאשר התהלוכה המשולהבת שחזרה ממתחם הקבר אחרי 7 ימי חגיגות, הגיעה לירושלים מנופפת בפגיונות וחרבות וצועקת משפטים שכוללים בתוכם גורל לא כ"כ מוצלח ליהודים…
הרבה שנים עברו מאז, וכיום ניתן לבקר במקום עצמו שמכיל למעלה מ-200 חדרים (!), בבית הקברות הבדואי הסמוך, וכמובן בבקעת הורקניה שהוא משקיף אליה, ועליה נכתוב בפעם אחרת…
אביתר ליכטמן הוא מורה דרך ומרצה.
