למעלה מ-253 מיליון מקרים של קורונה זוהו. יותר מ-5.3 מיליון בני ובנות אדם נפטרו. וכל זה- בפחות משנתיים. אין ספק שהמגיפה שינתה את העולם- באנו לבדוק איך.
מהם מוקדי המגיפה העכשוויים? סלובניה (1,519 מאומתים ל-100 אלף נפש), קרואטיה (1,310 מאומתים לאותה כמות), ו-אוסטריה (1,149).
סין:
המדינה האסייתית היא הראשונה בה התגלה מקרה של קורונה. בעיר ווהאן היה סגר מסיבי בתחילת שנת 2020, אליו הסתכלו שאר מדינות העולם ותהו מהו הנגיף המוזר הזה. מאז, לאחר קצת יותר מ-80 אלף הידבקויות ו-3,000 פטירות, משהו נעצר. ההחלטות השרירותיות עשו את שלהן. בחודש האחרון קרה משהו. מקרים חדשים החלו להתגלות. צעדי המנע היו דרקוניים: סין החלה לחסן ילדים בני 3 מקורונה, ונעלה למעלה מ-30 אלף אזרחים בפארק מכיוון שהתגלה בו מאומת אחד. מה העתיד צופן? אין לדעת. דבר אחד בטוח בסין- לאחר שהייתה הראשונה שחוותה את מחיר הנגיף על בשרה, היא תטפל בכל התפרצות מקומית במלוא החומרה.
2+ארצות הברית:
בינואר 2020 ההיסטריה החלה. או לפחות הייתה אמורה להתחיל, עם גילוי המאומת הראשון. אך נדמה שבאמריקה כמו באמריקה, הכל מגיע מאוחר. ההתפשטות הנרחבת החלה במרץ, ואיתה ההגבלות. אבל בארץ הזו, הכל שונה – כל מדינה בחרה מה לעשות. בניו יורק ראינו סגרים משמעותיים ונהירה לעמדות החיסונים, ובפלורידה ראינו מדיניות הכלה מרגיזה שגבתה כמות בלתי נתפסת של קורבנות. לאחר שהדמוקרטים תפסו את השלטון, אחוז ההתחסנות במדינות הרפובליקניות צנח פלאים. חלק מהביקורת כמובן הופנו לנשיא לשעבר טראמפ. "עם נשיא אחר- עשרות אלפים היו ניצלים" אמר הכלכלן נואה סמית'. בשורה התחתונה, עם ממשל כזו או אחר, התוצאות קשות מנשוא- למעלה מ-47 מיליון הידבקויות, כ-783 אלף מקרי מוות, ומדינות כמו ויומינג, איידהו ומיסיסיפי בהן התחסנו רק כמחצית מהאוכלוסייה.
ישראל:
ומה קורה כאן? ישראל נמצאת בשלהי הגל הרביעי. בתחילתו היינו הראשונים בעולם במס' המאומתים החדשים לנפש. כמדינה הראשונה שהחלה להתחסן בכמויות משמעותיות – גם דעיכת החיסון השני הורגשה כאן לפני שאר העולם. מתן מנת הבוסטר קרה בארצנו הקטנה עוד לפני אישור ה-FDA. כמויות המאומתים בשבועיים האחרונים הן סביב 500 נפש ביום, ועד כה נפטרו 8,143 אזרחים מהמגיפה. לאחר שלושה סגרים המשק פתוח באופן יחסי.
2+שוודיה:
שוודיה היא מקרה בוחן מעניין. עוד ב-2020, כשכל המדינות המפותחות כמעט היו בסגר- שוודיה החליטה שהיא תנהג אחרת. משק פתוח, מינימום הגבלות, וניסיון לשמור בצורה ההדוקה ביותר על האוכלוסייה המבוגרת (הנרחבת במדינה). המדיניות הזו נכשלה מהר, והקורונה חדרה וקטלה בבתי האבות. "ייתכן ונכשלנו באסטרטגיה שלנו" אמר ממונה הקורונה אנדרס טגדל, לאחר שאלפים נפטרו. המחזות הקשים שנרשמו במדינה הנורדית באותם חודשים הביאו ללמעלה מ-15 אלף פטירות. מאז למדו בשוודיה את המסר, והחלו לאמץ נהלים של כמעט כל מדינה מערבית אחרת.
אוסטרליה:
האי האוקייני חשב שהוא יוכל להתחמק מהנגיף. ב-13 במרץ הקים ראש הממשלה סקוט מוריסון את קבינט הקורונה הלאומי וקבע כי "הגבולות ייסגרו עד למקסימום". רק חתונות והלוויות מצומצמות (5 ו-10 משתתפים, בהתאמה) הותרו. המדינה נסגרה. רק לאחר כמעט שנה וחצי, הסגר הוסר בהדרגה, ואז הקורונה הגיעה. שיא הנדבקים נרשם באוגוסט השנה. המחיר הבריאותי שאוסטרליה שילמה קל יחסית- פחות מ-2,000 נפטרים. והמחיר הכלכלי? כבד הרבה יותר.
2+אוסטריה:
לאחר שעברה שנה וחצי של מגיפה כמו כל מדינה אירופאית מערבית ממוצעת, אוסטריה הגיעה ל-67% מחוסנים. ומה הפתרון שהמדינה מצאה? סגר על כאלו שבחרו שלא. שני מחוזות הגבילו את כניסתם של הלא מחוסנים לכל המקומות שלא הכרחיים- בתי קפה, מסעדות ועוד. האם המדיניות תוכיח את עצמה, ולאילו תגובות חברתיות היא תגרום? עוד מוקדם לדעת.
פלאו:
מקרה אחד התגלה באי הקטנטן. הכל טוב.
