בהמשך לביקורת החריפה של מתי כספי על מגבלות הקורונה והסערה שעורר בעקבותיה, הבוקר (א') הוא משתף בדעותיו על התנהלותו של משרד החינוך ומסביר מהו הנזק החמור שנגרם בעיניו לתלמידים במערכת. מסכימים איתו?
כך כתב:
"משרד החינוך זקוק לניעור חזק שישיל את כל נושא הציונים שחורצים גורלות של ילדים שלא מסוגלים לעמוד בלחץ ובמתח בזמן מבחן, וכתוצאה מכך מתוייגים לעד כמי שאינם יכולים להשתייך לקבוצות העלית, והדימוי העצמי שלהם שוקע עוד יותר עמוק ומעצים את הנזק הקיים, במקום לתקן אותו".
"למזלי היה לי מורה בשם שימי, שהיה המחנך שלנו מכיתה ד׳ ועד י״א. הוא היה בוחן אותנו ונותן רק שני ציונים: טוב, ולא טוב. אחר כך היה ניגש לכל תלמיד שנכשל, מגלה לו את התשובה הנכונה בליווי הסבר. לאחר ששאל את התלמיד אם הבין והתלמיד ענה בחיוב, הוא מחק את המילה 'לא' והשאיר את המילה 'טוב'. בכך הוא ביטל את התחרותיות, כי ילדים לא יכלו להשוות את הציונים שקיבלו לציונים שקיבלו חבריהם. בכך בוטלה גם הקנאה או השימחה לאיד".
"המידע שצברתי בתקופת לימודיי בבית הספר היה רק בזכותו של שימי. בנוסף לכך, לא היו חוגים לאחר הלימודים. הם שולבו בתכנית הלימודים. למשל: השיעור הראשון היה היסטוריה, השני ציור, השלישי ביולוגיה, הרביעי שעה בחיק הטבע וכו. וכך, למרבה הפלא, למדנו המון באופן רצוף במשך כל שתיים עשרה השנים בבית הספר, כי הבינו אז (מזמן) שילדים יכולים לקלוט ולהבין יותר טוב את הנלמד, אם תהיינה הפוגות של שעה בין השיעורים".
"אך תקופה נפלאה זו חלפה. כיום מעודדים את התחרותיות הגורמת לתיסכול בקרב ילדים שלא עומדים בלחץ הזה, בעוד ששיעורי ההעשרה הפכו ל'חוגים' לילדים, שהוריהם צריכים לממן. ובדרך זו הילדים מקצרים את זמן ההשקעה בהכנת שיעורי הבית, כי הם חייבים לרוץ לחוג… וההורים לוחצים על ילדיהם לסיים או לדחות את הכנת השיעורים, על מנת להגיע לחוג בזמן, כי בשביל מה הם משלמים".
"לעומת זאת, בילדותי, אחרי שחזרתי מבית הספר, הכנתי שיעורים (הייתי צריך אבל לא תמיד חשתי בצורך) ונשאר לי המון זמן פנוי לבילוי ומשחקים. ולתשומת לב: העובדות מראות שישנם ילדים המסוגלים ללמוד מתמטיקה רק בשלוש יחידות, אבל הם יותר אינטליגנטים מילדים המסוגלים ללמוד מתמטיקה בחמש יחידות. לימודי ההיסטוריה הם חלק בלתי נפרד מלימודי ההווה, כי כך נדע מאין באנו ולאן פנינו. זאת לעומת מי שמבטל את הגישה הזו כי 'מה יוצא לו מזה'".
"כי אם כך, גם אין טעם לנסוע לבקר בפירנצה, למשל, שבתיה ובנייניה העתיקים מעוצבים ביד אמן בפנים ובחוץ, וברחובותיה ניתן לראות בכל פינה פסלים מרהיבים, שמעידים ומשמרים את התרבות וההיסטוריה. עדיף להנות מהבתים בתל אביב, גבעתיים, רמת גן, יד אליהו או רגל יחזקאל, שניבנו על ידי צמד הקבלנים 'גילדרבוים את זילברקרנץ' או כל צמד שמות אחרים לבחירתכם, שכנראה נולדו הרבה זמן אחרי האמנים האיטלקים ולכן לא העלו בדעתם שכדאי להשקיע בעיצוב אמנותי של פנים הבית ומחוצה לו, הרי את מי זה מעניין? ולא נותר אלא להזין את העיניים בהנאה בשלושת העיגולים הגדולים והמחלידים, המחוברים זה לזה ומוצבים ליד תיאטרון הבימה, כי זה למשל – מעניין!".
