השבוע קיבלתי הודעה מאחת העוקבות שלי בטוויטר, שמספרת לי על אחיינית שלה בת ה-7 שמתעוררת כבר שבועיים מסיוטים וביעותים בלילה בגלל שבטעות ראתה את ״משחק הדיונון״.
אינפו קצר: משחק הדיונון זו סדרה חדשה שעלתה בכל העולם, שמכילה הרבה קטעים של אלימות. לא יודעת למה הסדרה הזו תפסה כל כך, זה פשוט מחריד אותי, אבל השורה התחתונה היא שפשוט מדברים עליה בכל מקום. אני אגב, לא צפיתי בסדרה הזו. בחרתי לא להתקרב אליה. אני חושבת שיש לנו אחריות על מה נכנס לנו לעיניים, לראש וללב. יש איזשהו קושי בזה שכולם מסביב מדברים על משהו ואת לא חלק ממנו, וכמעט התפתיתי, אבל לשמחתי עמוד השדרה שלי לא הכזיב.
בחזרה לסיפור. מה מתברר? הילדה, בת ה-7(!) נחשפה ״בטעות״ לסדרה הזו, ומאז שנתה בלילות הפכה לסיוט ארוך ומתמשך. כמובן שלא צעקתי על העוקבת הזו שלי, וכמובן ששמרתי הכל בבטן, ורק שלחתי לה תמיכה והזדהות וחיבוק. כי מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, וכעת היא על סף שבר. בהמשך אדבר איתה על זה באריכות ובנועם.
אבל כאן אני יכולה לצעוק את זה.
איפה האחריות שלכם כהורים? מי נותן לילדה בת 7 גישה פתוחה לאינטרנט? איפה השכל שלכם? איפה הלב שלכם? איפה העיניים שלכם? איך אתם לא רואים את הנזק שאתם עושים במו ידיכם? מה עם הנפש של הילדה הזו? קיבלתם עליה אחריות!
ובפעם האלף הרגשתי גאווה גדולה כל כך במגזר שאני משתייכת אליו. איך החרדים, ובראשם גדולי הדור שלנו, תמיד רואים עשרות צעדים קדימה. מרגע שנולד האינטרנט בערך, הדיבור על אינטרנט במגזר החרדי היה שהוא מצריך הגנה, תיחום, ביקורת תמידית ומעקב עירני. וזה לא רק עניין רוחני, זה לא עניין ששייך רק למגזרים החרדי והדתי, זה עניין נפשי עמוק. מדובר פה בנפשות. של הילדים, וגם של המבוגרים.
תהיו עירניים, אל תתנו לדברים האלו לקרות. הילדים הרבה יותר חכמים ממה שאנחנו חושבים. הם יונקים טכנולוגיה מגיל אפס, בשונה מאיתנו, ויודעים להגיע למקומות שאנחנו לא מדמיינים שהם מגיעים אליהם. תשמרו על הנפשות האלו מכל משמר.
אפרת פינקל היא כתבת החינוך של ערוץ 20.
