איך טחו עיניכם מראות? זו השאלה שאני שואלת בליבי את חברי מהקואליציה. לאורך כל השבוע האחרון אני מתבוננת בהם מסתחבקים ומתחבקים עם חברי הכנסת מרע"מ, שותפיהם החדשים – וליבי מתכווץ ומדמם: אינכם רואים עם מי אתם מתחבקים? ומילא חיבוקים, מנין הגיעו החיוכים הרחבים? אני שומעת את נפתלי בנט, ידידי משכבר הימים, מבטיח ניצחון מזהיר בהצבעות, ורוצה לשאול אותו: את מי אתה שואף לנצח? את אחיך? את שותפיך למחנה הימין שבשמו ועבורו יצאת לבחירות? ושל מי יהיה הניצחון הזה? שלך ושל התנועה האסלאמית גם יחד? איך הגעת למצב שאתה מתאווה לניצחון כזה, וחותר להתפאר בו? אתה שהגעת לפוליטיקה כדי שצה"ל יוכל לחזור לנצח – איך הגעת למצב בו אתה חותר לניצחון משותף עם התנועה האסלאמית, דבר שטובי חלוציה ולוחמיה של המדינה הקריבו את עצמם כדי שלא יקרה?
"העלינו את ישראל על המסלול" – התפארתם לאחר העברת התקציב במליאת הכנסת. אתם יודעים היטב שהתקציב הזה מגואל בידיו של מנסור עבאס, שנגע בכל התבחינים שלו ושינה אותם לבלי הכר. איך הגעתם למצב בו מה שחשוב זה עצם קיומו של מסלול, ולא לאן הוא מוביל? לאן דוהרת הרכבת של מדינת ישראל על המסלול החדש עליו העליתם אותה? מי אוחז בהגה שלה? ואת מי ואת מה היא רומסת בדרכה? את מי ואת מה מתקצב התקציב שקידמתם? ואת מי ואת מה הוא חותך ומרסק כמו קצב? כל זה לא חשוב בעיניכם, רק עצם קיומו של מסלול.
רש"י בפרשת השבוע מסביר כיצד ניסה עשו לרמות את הסובבים אותו: עשו היה נמשל לחזיר… כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר: ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים.
אז נכון, כבר חודשים חברי הכנסת של רע"מ מעמידים פנים כאילו הם מתעניינים בנושאים אזרחיים בלבד, אבל אתם הרי יודעים מי הם באמת, אתם יודעים שהם גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים, ואנחנו יודעים שאתם יודעים. כי אתם עצמכם כתבתם זאת במאמרים ובפוסטים, טענתם ונימקתם זאת בבג"צ והסברתם זאת בלהט בראיונות בתקשורת, הכל מתועד, לא תוכלו להסתיר זאת.
אז מה קורה לכם? לאיזה תהומות של שקר אתם מוכנים להידרדר? מה אתם מספרים אלה לאלה בחדרי חדרים? מה אתם אומרים לעצמכם בתוככי חדרי הלב? איזה קו אדום צריך מנסור עבאס לעבור כדי שתתנתקו ממנו? או שמא אין כבר קו כזה?
יותר ויותר נראה שאתם מפתחים אידאולוגיה חדשה, כזו שמקדשת את ההצלחה והניצחון כשלעצמם, ללא קשר ותלות במשמעותם. עצוב וכואב כל כך לחזות במוטציה הזו, כשהיא פוקדת את האנשים שעד אתמול היו חברי הטובים ושותפי לדרך, ועכשיו דוהרים על דרך אחרת, ומנתבים אליה את כל כישרונותיהם.
מול תמונת הניצחון העצובה והקשה הזו אני מתחזקת מאורם הקרב ובא של המכבים, מנהיגי אמת של עם ישראל שלא הסכימו להשלים עם הטשטוש ואובדן הזהות. שהובילו את עם ישראל בגבורה, בדעה צלולה ובהדגשה שיש להבחין בין רשעים לצדיקים, בין טמאים לטהורים, בין זדים לעוסקי תורתך, ושהניצחון שלהם היה לנצח על מלאכת בית ה'. אתם עליתם על מסלול של אבדן זהות ואיבדתם את הדרך, אבל עם ישראל יתחזק מאורם ודרכם של המכבים, והדרך הזו – סופה לנצח.
